הדבר הראשון שמכוונים אליו בשאלה הוא מה יקרה כשיתחילו לצמוח לך זיפים, הקול שלך יהיה עבה יותר, שיערות יופיעו על גופך. אני יודע שמאפיינים בוגרים דוחים אותי, וכל פעם שאני מבחין בשיערות הקטנות על רגליך אני קצת נבהל. כבר עכשיו, כשאתה עוד רגע בן 16, יש סימנים של בגרות, ועדיין, אני חושב שאתה יפה כל כך. אני בטוח, ומאוד הייתי רוצה ומקווה, שגם עוד 10 שנים תהיה כה יפה.

בכל זאת, אם יש משהו שמשמח אותי, זה שאתה מתפתח לאט מהרגיל, כך שאני מאמין שיש עוד זמן... אבל שוב, כשיגיע הזמן הזה ואכן תעבור שינוי, אני לא יודע איך אני בדיוק אגיב וארגיש. אני יכול לשער שהמראה לא ימצא חן בעיניי, אך אני מאמין גם שהאהבה שלי אליך כה גדולה שזה לא ישנה לי. נקשרתי אליך כה עמוק שיידרש משהו רציני מאוד כדי להוציא אותי מזה.

אמרתי את זה במספר הזדמנויות שכל עוד זה תלוי בי, אני לא אוותר על הקשר איתך. אני יודע שהיום אני מאושר, הרבה מזה בזכותך, וכל עוד זה יימשך, אין שום טעם שאפסיק. ואם יגיע היום ואכן האהבה תדעך מפני שגדלת, יגיע היום בו הקשר הזה יסב לי פחות אושר, זה אולי יקל עליי, יאפשר לי להרפות אחרי זמן כה רב שאני לא מצליח להניח...

למה אני תמיד כותב פוסטים עליך בגוף שני?