במהלך השירות הצבאי שלי בפרט ובחיים בכלל יצא לי לעבוד הרבה מול אנשים. הרבה פעמים הייתי צריך לגרום לאחרים לעשות משהו מסוים. זאת לא משימה פשוטה כלל וכלל. לאנשים יש רצונות, אינטרסים, צרכים שאסור להתעלם מהם. הרבה פעמים אנשים לא שמים לב לכוח של המילים שהם בוחרים לומר לאחרים, איך זה משפיע עליהם. למדתי הן מהניסיון שלי והן מאחרים לא מעט כדי להשתפר בכל מה שקשור ביחס שלי לאחרים ואיך להשלים את המטרות והיעדים שלי (ושלהם, לפעמים) בצורה טובה יותר. הייתי רוצה לחלוק את אחת המסקנות העיקריות שלי בפוסט הזה. 

המילה "לא" היא מילה עוצמתית מאוד שאנחנו, לצערי הרב, משתמשים בה יותר מדי. אם סתם אומרים אותה אחרי שהצד השני דיבר, זה למעשה מבטל את כל מה שאמר. ככה, במילה אחת של הברה אחת, אפשר לבטל עשרות מילים שהאחר אמר. איך זה הגיוני? למילה "לא" יש, כמובן, משמעות גם כחלק ממשפט.

אולם, יש בעיות רציניות עם המילה הזו ובכלל בדיבור בדרך השלילה. הבעיה הראשונה שאני חושב עליה היא שהרבה פעמים משתמשים בה כדי לומר לאנשים מה לא טוב ומה לא לעשות. אז הבן אדם השני יודע מה לא לעשות, אבל האם הוא יודע מה הוא כן צריך לעשות? האם וידאתם את זה? כשאדם יודע מה לא לעשות הוא לא רואה אפילו עשירית מהתמונה כי עדיין יש הרבה אפשרויות (אלא אם כן מדובר במשהו שהוא שחור ולבן, אבל רוב המקרים לא כאלה). למשל - "אל תלך משם" - אז מאיפה כן ללכת? בוא ננסח את זה בצורה חיובית "בוא תלך בדרך הזו, היא בטוחה". "אל תפר את החוק הזה והזה" - אז איך עומדים בחוק? במקום זאת אפשר לומר "הקפד על ביצוע המטלה הזו והזו".

דרך השלילה גם בעייתית כשמעבירים ביקורת או משוב למישהו אחר. אם מציינים למישהו מה הוא לא עשה טוב, הוא עדיין לא יודע מה כן לעשות. זה נחמד שאומרים למישהו "עשית את הטעות הזו והזו", "היית לא טוב בדיוק בפרטים הקטנים", "אתה ראש קטן וזה לא טוב" - אז הבן אדם השני לומד שהוא היה לא בסדר, אך חסרה לו הדרך הנכונה. אני מאמין שניסוח נכון יותר יהיה להכווין את הצד למקום חיובי, להראות לו "איך" להגיע לשם. למשל, "במקרה הזה אפשר להסתכל על הפרט הזה והזה, שיכול לעזור לך להגיע לתוצאה טובה יותר" או "הציפייה היא שאנשים יגדילו ראש כדי שהם יוכלו להביא מעצמם רעיונות ומעשים שיתרמו לעצמם ולעבודה".

גם בתחום הספורט הקבוצתי דרך השלילה יוצרת אפקט שלילי. הרבה פעמים כשמשחקים בקבוצה, יש לחץ גבוה מאוד לביצועים טובים ומהירים. מה שמוסיף ללחץ הזה הוא פחד מטעויות, בייחוד כשחברים לקבוצה או המאמן צועקים "אסור לנו להפסיד" או "אסור לנו לאבד את הכדור" או "אסור לנו לעשות טעויות" או אפילו משהו כמו "תפסיק ללכת לבד". שוב, השחקנים לא רק שלא יודעים מה לעשות במצב הזה, נוצר אצלם לחץ לא לעשות טעות והמחשבות שלהם מתרכזות איך לא לעשות טעות, במקום להתרכז באיך לבצע את הפעולה שלהם טוב יותר. המחשבות צריכות להיות מכוונות למקום של "בואו ננצח" או "בואו נשמור על הכדור ביחד" או אפילו ברמה הבסיסית "תרים את הראש, תנשום, תשחק רגוע, תן פס קצר לשחקן לידך". ברגע שהמחשבות חיוביות יותר הלחץ יורד וקל יותר לבצע טוב יותר.

במקום אחר ודומה למה שפירטתי לפני כן, כשאדם אחר מדבר על תכניות שלו, קל מאוד לשלול אותן. יותר מדי פעמים אני שומע שני אנשים משוחחים על מה שהם מתכננים לעשות, והאדם שמולם פוסל את זה עם משפטים כמו "אתה לא יכול לעשות את זה ככה" או "לא תוכל כי חסר לך זה וזה". פעם נוספת, האדם לא יודע מה הוא כן יכול לעשות. רצוי בעיניי להתוות את המשפטים בצורה חיובית כמו "אם אתה רוצה להגיע לזה, תנסה קודם לעשות את זה ואת זה" או "על מנת להשלים את זה, כדאי שיהיה לך את זה ואת זה".

אם התכנית או הרעיון באמת לא נכונים בעיניכם, אפשר תמיד להציע רעיון חלופי, במקום רק לומר שהרעיון כולו לא טוב. הרי קל לומר שמשהו לא טוב, קל למצוא בו פגמים - בואו נחשוב על פתרון בכל זאת. איך מצליחים לענות על הצורך. 

נכון, כל מה שאני אומר לרוב לא פשוט ליישום. אך עם תרגול והפנמה אני מאמין שזה יכול לעזור לכולנו. אני יודע שזה עזר לי המון. פתאום הצד השני מקשיב למה שאני אומר, מבין אותי טוב יותר במקום להיפגע, להעלב, להתעצבן או בסופו של דבר לא לעשות את מה שהייתי מצפה שיעשה בעקבות דבריי. הדיבור החיובי הוא בסופו של דבר עוד כלי בחגורה שלי. לא תמיד הוא הדבר הנכון, הרי ברור שיש מצבים חריגים שדורשים יחס אחר, בטח במסגרות נוקשות כדוגמת הצבא. אך אני משתדל להביא אותו למקומות ולמצבים הנכונים, ובינתיים הכלי הזה שירת אותי נאמנה. אני חושב שהוא יכול לשרת כל אחד מכם גם כן.