אני רוצה להביא בפניכם פוסט שכתבה חברה באתר התמיכה, נערה בשם נוי. את הפוסט היא כתבה ב-2012, לפני מעל לשנתיים, וככל הנראה דברים השתנו מאז, אבל עדיין אני חושב שהוא רלוונטי מאוד. מעולם לא הבאתי לבלוג פוסט בשלומו, אלא רק שאלתי רעיונות ונקודות. הפעם, מכיוון שמדובר בפוסט שונה וחשוב מאוד בו-זמנית, אני מרשה לעצמי לחרוג מן המנהג ולהעתיקו לכאן בשלמותו. הנה הוא לפניכם:

כשמחפשים בגוגל את המילה "פדופיל", נכון לכתיבת שורות אלו, מקבלים 216,000 תוצאות. כשמחפשים "פדופילית", מקבלים כ-17,000 תוצאות בלבד. רבות מהן מכילות את המונח כחלק מצירוף: "פעילות פדופילית", "נטייה פדופילית" ועוד. אבל אם תחפשו בגוגל את הביטוי "נערה פדופילית" או "בחורה פדופילית", סימן קריאה יופיע על המסך ולידו המילים: "לא נמצאו תוצאות."¹

אולי בשל כך לא העליתי בדעתי את האפשרות הזו, המגוחכת והבלתי אפשרית, שדווקא אני, הילדה שהתאהבה כל השנים במיטב בני כיתתה, תגלה יום אחד שכשהם מתבגרים, הם לא מעניינים עוד.

כשהייתי בת 12, גיליתי כי אני נמשכת גם לבחורות. עד אותה השנה לא דמיינתי שאמשך לבנות מיני, אבל אז הכרתי מישהי שהייתה גדולה ממני בכמה שנים. לקח לי זמן להבין מה אני מרגישה. זה היה מפחיד, חדש, משונה, אבל בסוף התרגלתי, וכשאמרתי את המילים האלו בקול רם, יכולתי לנשום לרווחה.

שנים יפות עברו עליי. האדם הממוצע יחשוב שהפדופיל הממוצע הוא אדם דחוי בעל דימוי עצמי נמוך, אבל אני תמיד אהבתי את עצמי, לא עברתי שום חוויה מינית בילדותי, גדלתי בבית תומך עם הורים שאהבו זה את זו ואותי, והצלחתי יותר מן הרגיל בבית-הספר. תמיד אמרו: "נוי עוד תגיע לגדולות. נוי תצליח".

לפני כמה שנים, פגשתי לראשונה את הבן של השכנים. אהבתי להסתכל עליו בחדר המדרגות. הכרתי גם ילד אחד וחשבתי שהוא נחמד. אחר-כך נתקלתי בילד נוסף וחשבתי שגם הוא ממש מקסים. ואז ראיתי ילד בבריכה והסתכלתי עליו. הוא היה חמוד, זה הכל. כמו שכל בחורה רואה כל ילד וחושבת לעצמה. אבל אז הכרתי ילד שלא היה רק נחמד, מקסים וחמוד – הוא היה מושך.

ואז הבנתי.

אבל את המילים האלו לא יכולתי לומר בקול רם. זה נשמע לא הגיוני. בחורה שתרצה לגעת בילד, שתחשוב כל מיני מחשבות. אולי היא תבלה איתו במקומות שילדים אוהבים: חנות הגלידה השכונתית, הקניון, בריכת השחייה. הילד יצחק וייהנה, גם היא תיהנה, אבל כשיחבק אותה, לא תרצה שהוא יעזוב. איך זה יכול להיות? איך זה שיש פדופיליות?

גם להיות פדופילית זה מפחיד, אפילו יותר מלאהוב בחורות. את חושבת שהנה, עוד רגע שני שוטרים יחבטו על דלתך, עוד רגע ייקחו לך את המחשב, עוד רגע כולם ידעו. ודאי יתפלאו כשישמעו "בשורה רעה" שכזאת. נוי פדופילית. נוי נמשכת לילדים ורוצה לגעת בהם.

אבל אני לא אגע ולא אפגע באף אחד. זו דעה קדומה נוספת שיש לאנשים רבים, רבים מדי: אם מישהו אוהב ילדים, הוא חייב לפגוע בהם. הוא לא ינוח עד אשר יפגע בהם. היצר שלו גואה בו כמו מחלה. הוא ייכנס לצ'אט ויתחזה לילד. אולי רק ילך לגינה ויסתפק בחיוך וממתק. ואז הוא יפגע.

אבל אני לא כזאת.

אני לא נכנסת לחדרי צ'אט.

אני לא נותנת לילדים ממתקים, נחמדים ככל שיהיו.

אני לא פוגעת.

אני אוהבת רק מרחוק.

כי האהבה הזאת, על אף היותה כמיהה בלתי אפשרית למגע פיזי עם הילד האהוב, היא גם הרבה מעבר לזה. זה הלב שמנתר בכל פעם שהילד נמצא לידי. זו השמחה האדירה שמציפה אותי כשהוא צוחק מהבדיחות שלי. זה חיוכו השובב, שמרחף בחדר ונוחת על שפתיי, גורם לעיניי להבהיק כמו שני פנסים.

אלו השיחות הקצרות, המצחיקות שאנחנו עורכים אפילו על נושאים כמו דינוזאורים ותכניות ריאליטי. זו הפליאה שבעיניו, ופליאתי הרבה עוד יותר על הזכות שנפלה בחלקי להכיר ילד נפלא שכזה.

ואחר-כך הפרידה העצובה, הבלתי נמנעת, כשהוא הולך, ממשיך בדרכו, ואני, אשר פוחדת להיראות נרגשת מדי כאשר אפגוש בו, או מאוכזבת, כאשר אגלה איך השתנה, איך התבגר והילד שהיה נעלם ואיננו.

ובכל זאת יישאר אהוב.

ובכל זאת יש אנשים שקוראים להרוג אותי מבלי לדעת מי אני. אנשים שמקללים אותי רק מעצם היותי אוהבת ילדים. אוהבת לא כמו שהחברה רוצה, אבל עדיין אוהבת. אף אחד לא יודע עד כמה.

אז עכשיו אתם יודעים שיש נערה בשם נוי, והיא פדופילית.

לא, אני הפדופילית, נוי זה רק שם בדוי.

אבל אני אצליח. יום אחד עוד אומר את המילים האלו בקול רם ואנשום לרווחה.

1. ראוי לציין שהנושא השתנה מאז 2012. חיפוש המילה "פדופילית" מביא לרוב תוצאות כן רלוונטיות, והפוסט של נוי אף מופיע במקום הרביעי. "נערה פדופילית" או "בחורה פדופילית" מביא מספר קטן מאוד של תוצאות. תוצאה אחת מפנה לבלוג שנפתח כאן לפני שנתיים גם כן, ונכתבו בו בסך הכול שני פוסטים קצרים.