צמתי כמה פעמים, מכיתה ז' עד י"א, עד שהבנתי כמה יום כיפור מיותר. הייתי רוצה לומר את דעתי גם אם אין לי הרבה מילים על הנושא.

הדבר הראשון שאני חושב עליו, הוא עד כמה הקונספט הזה שגוי. אפשר לחטוא במהלך השנה, אפשר לעשות טעויות, ואז בא היום הזה, מטהרים את עצמנו והופ, נקיים מחטאים. אלוהים סולח על כל מה שעשינו במהלך השנה כי עשינו לו טובה במשך יום. על אותו הדבר גם בין אדם לחברו. למה לעזאזל לחכות ליום כיפור כדי לבקש סליחה ומחילה? בעיניי, אנשים צריכים להיות טובים ונקיים מחטאים ופשעים כל השנה, ואם חס וחלילה אדם נפגע - הסליחה, החרטה והתיקון צריכים לבוא מיד, ולא אחרי 11 חודשים במקרה הרע.

הדבר השני שאני חושב עליו, הוא איך העינוי העצמי הזה קשור לסליחה של אלוהים. אפילו אסור לנעול נעלי עור. איך זה קשור לסליחה? אי אפשר לקבל סליחה בדרך אחרת, קצת יותר... שפויה? לומר "סליחה" זה לא מספיק? צום של כל כך הרבה שעות הוא דבר מאוד קיצוני, מייגע, מתיש ואף מזיק. מספיק לראות את החדשות לאחר שבירת הצום לגבי העשרות והמאות שנפגעו מהצום. מה זה בא להוכיח בדיוק לאלוהים, ואיך דברים אחרים ופשוטים יותר לא יכולים להוכיח את אותו הדבר בלי להחליש את האדם עד מאוד?

הדבר האחרון, שהוא כבר קטן ושולי יותר, זה הכפרות. מסכנים התרנגולים. אבל אני מעדיף לא להיכנס לזה מעבר לכך...

צום מועיל למי שכן בוחר לצום.