היום הבלוג חוגג שנתיים להיווסדו. שנתיים שלמות שהבלוג חי, קיים ועדיין בועט.

קשה לעכל את זה. אני הייתי בטוח שיימאס לי מהבלוג הזה די מהר. לא חשבתי שהוא ישרוד יותר מדי. לא חשבתי שיהיו לי כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם לאורך זמן. אכן היו תקופות לא מועטות שלא היה לי הרבה לכתוב, ולכן או שמיעטתי לעדכן, או שפרסמתי פוסטים פשוטים יותר.

אולם, גם השנה האחרונה הייתה פורייה מאוד ויצא לי לכתוב על מגוון רחב של נושאים. אני חושב שהצעד המשמעותי ביותר בבלוג היה שחשפתי את הפנטזיות האמיתיות שלי, הזויות ככל שיהיו. זה מראה עד כמה הביטחון שלי, גם בעצמי וגם בקהל הקוראים, עלה משמעותית. בשנה האחרונה הקפדתי להמשיך בקו ה"מחודש" של הבלוג - לכתוב בשבילי, במטרה ליהנות, ולא בשביל אף אחד אחר, במטרה להפיץ דעה, לשפוך אור על נושא מסוים או להוכיח דבר מה.

בלי קשר לבלוג, השנה הזו הייתה גם רוויה בשלל אירועים, בעיקר חיוביים. השתחררתי, הפסקתי את הטיפול הכושל, ואולי הדבר החשוב ביותר, נכנסתי למערכת יחסים ראשונה בחיי, מערכת יחסים שנמשכת כבר מעל לשלושה חודשים. בזכות הקשר הזה אני זוכה לממש את הפנטזיות שלי, באופן חוקי ומוסרי לחלוטין, ואין מאושר יותר ממני על ההזדמנות הזו. קיוויתי גם שהשמחה לגבי כך תהיה אחידה בקרב הקוראים, אבל תקוותיי התבררו ככוזבות.

השנה הזו הייתה חלשה יותר מקודמתה מבחינה סטטיסטית, אם זה מעניין מישהו. התווספו כ-35,000 צפיות, 66 קוראים קבועים, 10 מנויים במייל. דווקא בתחום המומלצים הייתה התפוצצות מפתיעה, ואני כבר איבדתי את הספירה כי זה לא עניין אותי במיוחד.

גם בפוסט משמח שכזה, אני מרגיש צורך להתייחס לסוגייה לא פשוטה. לא מעט אנשים הביעו את ספקותיהם לגבי אמיתות הבלוג. אין לי הרבה מה לומר, מלבד כך שצר לי שכשלתי. מעולם לא הצגתי סיפור שקרי, מעולם לא ניסיתי להטעות את הקוראים. במקרה הגרוע, דחיתי סיפור מסוים כמו הפסקת הסירוס, מסיבות די מובנות. אם אנשים חושבים שאני עד כדי כך מטומטם ומטורף כדי לדבוק בבלוג פיקטיבי במשך שנתיים, שיהנו להם עם מחשבה זו. חיי צרופים באירועים הזויים וסוריאליסטיים, כאלו הם בין אם זה אמין ובין אם זה לא, וכל זאת גם על אף שאני לא מציג פה הכול. אני ממש לא מתכוון להילחם באותם אנשים, וניתן לראות שהרבה תגובות כאלה השארתי אף ללא התייחסות.

מי ייתן וגם שנה זו תהיה נפלאה כקודמתה.