בזמן שאנו מתנשקים, כבר מהפעם הראשונה שהתנשקנו ועדיין גם שלושה חודשים מאז, אני פותח את העיניים כדי לראות שאני לא מדמיין, שאני לא מפנטז. כדי לדעת שהמגע הרך והמתוק הזה אמיתי.

יותר משלושה חודשים שאני והחבר שלי ביחד. כמעט ולא כתבתי עליו, אף על פי שאני רוצה לכתוב. יש לכך מגוון סיבות והסברים. לפעמים זה מתוך תחושת כבוד לחבר, כי אני לא רוצה להפיץ ברבים את כל מה שאנחנו עושים ועוברים. לפעמים זה כי אני פשוט לא יודע איך להעביר לכתב את מה שאני מרגיש. לפעמים זה גם מרגיש לי כמו "סיפור שלא נגמר", ואני אוהב שלסיפורים שלי יש התחלה וסוף.

אני לא אדם של מתנות, אך לציון שלושה חודשים שלנו ביחד, החלטתי לעשות מעשה חריג. קניתי פנס קטן, ארוז בעטיפה שחורה, והדבקתי דף קטן וצהוב עליו כתבתי: "גם אור קטן מאיר חשיכה גדולה". בנוסף לפנס, קניתי גם חבילה קטנה של M&M. אמרתי לחבר שמצפה לו מתנה בדייט הקרוב, והתכנית שלי הייתה להשתמש בטקטיקת הפתעה כפולה-הפוכה. נתתי קודם את ה-M&M בציפייה שהוא יתהה לעצמו "אז זו הייתה ההפתעה הגדולה?", ורק אחר כך להביא את הפנס, כדי שיהיה לו אפקט חזק ועוצמתי יותר. בפועל, החבר התלהב כל כך גם מה-M&M, שלא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק. הפנס אמנם הלהיב אותו פחות, אבל ברור לי שכעת, כשהוא בידיו, הוא יוכל להאיר את יומו ברגעים חשוכים יותר, מטאפורית ומעשית בו-זמנית.

שלושה חודשים... במשך שנים לא דמיינתי את עצמי במערכת יחסים בכלל, אפילו לא כזו שנמשכת שבוע. והנה, הקשר הראשון שלי מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן, למרות כל המהמורות בדרך.