הייתי רוצה לחשוב שבהלוויה שלי כולם ילבשו לבן.
שיהיה טקס של קדושה מסויימת, ולא של אבל. אין על מה להתאבל.
הייתי רוצה לחשוב שתהיה הלוויה מצומצמת, משפחה ומספר חברים. לא יותר מזה.
הייתי רוצה לחשוב שבהלוויה שלי ימנו את הדברים שעשיתי, ולא את אלה שלא עשיתי. שיקריאו אולי שיר שכתבתי. שיסתכלו על הטוב, ולא על הרע, כי זה מה שאני משתדלת לעשות עוד בעודי בחיים.
הייתי רוצה לחשוב שההלוויה שלי תהיה במקום נעים, ביער אולי, ושיהיה מזג אוויר ואוכל נעים ושאולי גם ירקדו קצת.
הייתי רוצה לחשוב שיהיו שמחים, שיראו שאפשר להמשיך לחיות, אפילו שאני כבר לא יכולה.
הייתי רוצה לחשוב שבהלוויה שלי יבינו שאני לא מפחדת מהמוות, שאני מקרבת אותו אליי ולוחשת לו ברכות שטוב שהוא בא, ורק אם הוא יכול לחכות מעט זה יהיה מאוד מתחשב מצידו.
הייתי רוצה לחשוב שבהלוויה שלי אוכל להסתכל מלמעלה ולחייך.