פרק 1 איזה היתרגשות!!!!!
אני רוצה דעה!!!
להמשיך????
זה מותך???
פרק 1
"היו היה פעם" איך הייתי רוצה שסיפור החיים שלי יהיה כזה
סיפור פשוט אבל עם סוף טוב.
אבל היי!
צריך להיות אופטימיים ,לפחות אני יודעת את האמת,או לפחות חלק מימנה...
אתם רוצים לדעת מה קורה?
הכול התחיל ביום הראשון של הלימודים
-כיתה ז הנה אני באה!
כשניכסתי
לחטיבה כבר לא הייתי אני שלמה אם השינוי שלי
הייתה לי הרגשה שלא מזהים אותי "זה הולך להיות סיוט דני"
דני רק היסקלה עלי "ומימתי את כזאת אופטימית?? הא אש???
השינוי שלך לא הפך אותך לפסימית בפעם האחרונה שבדקתי"
"זה לא"
"אז תוכיחי!" אמרה והלכה
שיהיה לי יום מצלך חשבתי לעצמי -כן ממש
השיעור התחיל ישבנו והמורה הקריאה שמות
הייתי
ממש מרחפת אבל שנייה ממש שנייה ליפני שהמורה קראה לי התעוררתי
"אשלי לוי" המורה קראה "פו" עניתי ובשניה כולם הסתובבו,תראו לא שהייתי תלמידה חדשה
פשוט אף אחד לא זה ולכולם הייתה הבעה של הפתעה מרוחה על הפנים
ואז שמעו קול אומר בלגלוג "זאת לא אשלי ,אשלי לא ... נראית ככה" "ומאפו את יודעת קרן?
מה נעצת בי מבטים כל השנה"
עכשיו הוכחתי שעשיתי שינוי חשבתי לעצמי
קרן התחילה לפלוט כל מיני מילים ושער השיעור עבר בסדר
בהפסקה היא כבר לא יכלה לשלוט בעצמה ברגע שיצאתי מהכיתה היא יצאה אחרי
ומה היא כבר יכלה לעשות אם לא לנסות לרדת עלי,"אז מה אשלי,מה גם לשינוי הזה שלך?"
הבוז ממש נטף מימנה " את מי את מנסה להרשים? אף אחד לא שם עלייך''
שלטי בעצמך זה מה שעבר לי בראש ניסיתי להתמקד בזה אבל נסחפתי והסתובבתי לכיוונה
"תשתקי קרן" "או שמה? מה כבר את תעשי לי""היא באה ודחפה אותי
"את הולכת להצטער על זה קרן.." "על מה ,על זה" היא באה ודחפה אותי עוד פעם
"קרן ... תפסיקי עכשיו" "אשלי ... להפסיק מה?"באה ודחפה
"זה הסוף שלך קרן" עכשיו אני החזרתי לה באותה תגובה-תחיפה חשבתי על איך הייתי רוצה שהיא תמשיך לעוף אחורה,
וזה גם מה שקרה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
