מקווה שמישהו קורא ומבין.
פרק 2
הרגשתי כאילו לפי רצוני יש מין סילון אוויר שדואג שהיא תעוף אחורה,
ראיתי מצל מעוות 'בטח זה מורה' חשבתי וברחתי.
ראיתי הכול במקום שבו הסתתרתי לא היה שום מורה באופק,
אבל טום-אחיה התאום של קרן הגיע 'הצל לא מתאים לא' ואז ראיתי עוד פעם את הצל בזווית עיני,
הוזזתי מהר את הראש. כלום.
עוד פעם צל אבל הפעם זו הייתה דני,היא היסקלה שאף אחד לא מביט וקראה בלחישה זועמת,''שמישהו מכם יבוא, או שאני יכריח אחד מכם לבוא!''
כלום ''אז אתם בוחרים בדרך הקשה? אין בעיה!''
היא בדקה עוד פעם שאין אף אחד בסביבה ושלפה משהוא, זה היה מקל. זה הדבר היחיד שהבחנתי בו,
היא לחשה משהו מוזר והיה מין ניצוץ של אור שקוף ואז הופיע הצל המוזר.
הוא לא היה בזווית העין שלי, הוא היה מולי-בערך-''דאויל טמילה''הוא התחיל לדבר בזעף
''תחסוך, ותדבר בשפה שלי תודה''אני לא יכול להתחיל להסביר לך כמה את טיפשה דניאלה!''
''כן כן אני יודעת, הכוח שלי עדיין לא מלא, אנשים יכלו ליראות וכול השטויות האלה,אבל זה חשוב!''
מה כזה חשוב בעייניך? חשבת אולי שמישהו מיסתקל דניאלה?''
''כן אני בדקתי שאין אף אחד,ועדיין מישהו ביצע משהו במיסדרון,לא דאג לכלום...''
''והוא פו עכשיו. או שאני יומר היא?''עצרתי את הנשימה 'איך הוא יודע שזו אני? איך הוא יודע שאני פו?'
כעבור כמה שניות דני רק פלטה ''מי?''
והתשובה לא איחרה לבוא.
''את מכירה אותה ולכן את גם תישמרי עלייה'' דני החלה להחוויר,אני גם אצטרך לבצע עליה...''
היא סיימה את המישפט מחשש
''למרות הקושי, כן''
''קושי?''
''כן דניאלה! קושי!''
''איזה קושי?'' דני שאלה בחשש.
''זו החברה שלך דניאלה'' 'זה היה הטון הכי קרוב לרך שיכול להיות לו' חשבתי.
דני ממש חששה לא, פחדה. ופלטה את המילה המבוקשת
''מי?''
פתאום הצל היה מולי.
דני לחשה ''אפו אתה זה לא הזמן להעלם''
''לא נעלמתי , תסתובבי דניאלה.''
בתגובה, אני נעמדתי ואמרתי בקול רגוע ככול שיכולתי,
''דני. מה את תעשי לי?''
דני הסתובבה והחווירה. ''מה את עושה פו אש?''
''תטפלי בה או שאני אטפל'' אמר הצל
''מה עשית אש? מה?''
דני נראתה על סף בכי. אני לא ידעתי מה לעשות, אז התקרבתי אליה,
''מה תעשי לי דני?'' חזרתי על שאלתי ,בטון הכי רגוע שיכולתי לגייס.
דני פשוט עמדה קפואה. ואז היא התקדמה אלי.
''אם לא תעשי את זה אני יעשה את זה דניאלה'' איים הצל.
דני רק היסקלה עליי במבט מוזר,''מה את רוצה אש?''
''דניאלה!'' דחק בה הקול.
ניסיתי לחייך חיוך אמיץ.
''קדימה דני, את יכולה לעשות את זה'' ניסיתי לעודד אותה,
ניסיון עלוב למדי.
היא שלפה את המקל שלה ביד רועדת.
הוא היה יפיפה מיקרוב היא כיוונה אותו אליי ולחשה משהו,
ושב הגיע האור השקוף ואני היתמותטי.
יומני היקר
אני אכתוב אצלך כול מה שאני יכולה, כנראה שמה שדני עשתה
משפיע,כי התחלתי לשכוח את מה שקרה.
אני אצטרך ליזכור לעתיד.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
