החורף מתחיל להראות סימני חיים ואני כבר מוציאה את המגפיים ומסניפה את כל המעילים שבארון D:

כפי שכולכם יודעים, אני גרה בקראוון, כך שהגג שלי עשוי מפלסטיק, כמו גם הקירות. כשיורד גשם, שומעים אותו כל-כך חזק ומרגישים את הרוח נכנסת פנימה בין החריצים. זה תענוג. וזה היה יותר תענוג אם זה לא היה קורה בדיוק באמצע שקראתי ספר אימה (סיימתי את "הניצוץ", אכתוב ביקורת בקרוב). כל-כך נבהלתי מהרעש שהכנסתי את הספר מתחת למיטה והתכסיתי בפוך. אני פחדנית כשמדובר בתופעות טבע, אבל כאן זו לא היתה באשמתי, אלא באשמתו של סטיבן קינג.

אני יודעת שאני לא אמורה לשבת ולקרוא ספרים אלא לעבוד, אחרי הכל, אולי לא סיפרתי לכם אבל נכנסתי למינוס בבנק. זה התחיל אחרי ההתמכרות הקטנה שהיתה לי לEbay ונמשך כשהתחילו החגים והיו לי ממש מעט משמרות וממש הרבה נסיעות. פאק מי.

אז עכשיו אני מתכוונת להיכנס לרצף של עבודה, לכסח למינוס את הצורה ואז אולי לתקן את החור בקיר של האמבטיה שכל הזמן עושה לי שטיפה אחרי המקלחת. ואוו. אני נשמעת מה זה ענייה עכשיו. אבל נו, אם לא החור שבאמבטיה, מי יעשה לי שטיפה כל יום? אני במילא דוגלת בחיסכון במים P;

פעם המילה "מינוס" היתה מכניסה אותי לפרנויה רצינית. לא הייתי ישנה בלילה והייתי ניזונה מחציר כי הוא חינמי. היום אני הרבה פחות מבוהלת מזה, אני יודעת שיהיה בסדר. יש לי תכנית חיסכון, רק שהיא סגורה כרגע, אבל רואים שלמדתי את הלקח בדרך הקשה. יש לי שתי עבודות ואני, כמו שאומרות שיחות מוטיבציה למיניהן, "בחורה עצמאית וחזקה". ביג גירלס דונט קריי.

ואם כבר מדברים, חברה שלי החליטה לטוס לאפריקה. (כן... יש לי חברים. חה חה. מצחיק מאוד), היא תהיה שם חודש ותעבוד עם נמרים - מגניב, לא? ואם אתם שואלים את עצמכם אז לא, זה לא בגלל האינתיפדה, היא תכננה את זה כבר כמה חודשים. העניין הוא שיש לה אהבה בלתי נדלית לכל היצורים החתוליים עלי אדמות, אבל זה הכל, האהבה שלה יוצאת רק כלפי חתולים. היא לא אוהבת בעלי חיים אחרים וגם לא כל-כך בני אדם. מיאווו.

החלטתי ללוות אותה לשדה התעופה. זה היה אמור להיות מחר, אבל היא גילתה שצריך עוד זמן לחיסונים נגד כלבת ודחתה את הטיסה בשלושה שבועות. היא דווקא אמרה שזה טוב, כי היא רוצה שאני אספר אותה.

הפכתי להיות הספרית הראשית בקרב חברים ומשפחה. מעולם לא למדתי ספרות, אבל כבר מלפני הרבה שנים הייתי מספרת את עצמי. מאז גיל 14 בערך. היה לי שיער ארוך מאוד ורק בגיל הזה הסתפרתי בפעם הראשונה. זה סיפור ארוך שמלווה כמובן בדרמה, אז אספר לכם על זה בפוסט אחר. בכל אופן, לא סמכתי על ספרים שיעשו לי משהו שאני אוהב וגם לא היה לי כסף לזה, אז פשוט הלכתי על שיטת עשה-זאת-בעצמך וגזרתי לעצמי את השיער. לא הבנתי למה תמיד בנות אומרות לי, "איך יש לך אומץ?!" - למה צריך אומץ בשביל זה? חשבתי לעצמי. אם כבר, צריך אומץ כדי להפקיד את ראשך בידיים זרות ועוד לשלם על זה... לא? ועשיתי את זה טוב. תמיד שאלו אותי לאיזו מספרה אני הולכת ומי הספר, רצו המלצות. כשאמרתי שזו אני היו אומרים לי, "כן, בטח." ובאמת חשבו שאני ממציאה.

ואז, יום אחד, ש' ביקש ממני לקצר לו קצת את השיער. זה קרה בקיץ של 13' אם אני לא טועה. לקחתי שקית זבל, עשיתי בה חור והוא לבש את זה, וסיפרתי אותו במרפסת. זו היתה הפעם הראשונה שסיפרתי מישהו אחר חוץ ממני, וזה לפני בערך שנתיים.

עכשיו, אני הספרית האישית של אמא שלי, של אחותי הגדולה, של ש', והייתי של מ' לפני שנפטר. למען האמת, יום לפני שנפטר, סיפרתי אותו. עכשיו גם חברה שלי, ט', מבקשת ממני לספר אותה. אני חושבת שזה רזומה שמכבד את בעליו חסרת הניסיון.

שאלו אותי למה אני לא עושה קורס בספרות, אבל אם יהיה לי כסף עכשיו ללימודים, זה יהיה לחזור לסדנאות הכתיבה.

נפתחה סדנה חדשה ולא היה לי כסף להירשם אליה. החיים בזבל. אבל זה בטח עוד אחד מהדברים האלה שהקארמה מפילה עליי כדי שאכסה כבר את המינוס. כמו התקופה האחרונה, שמשום מה מפוצצת ימי הולדת והמינוס מכפיל את עצמו על קניית מתנות. אני לא יודעת מה זה, כנראה כולם עושים סקס בחורף כדי להתחמם ואז כל הלידות יוצאות אחרי החגים. תודה, קארמה.

אגב,

תראו מה ראיתי ברשימה בצד שמאל של כל הכניסות לבלוג לפני כמה זמן:

רגליים

נפלת חזק

שבר

תהיו מופתעים כמה פעמים הדברים האלה קורים! חחחח