הכל משתנה. אני מרגיש שאני כבר לא עומד בקצב,
עד שטוב לי, זה הופך לרע.
*עברתי לעבוד סניף חדש שנפתח בעיר, עם מנהלת מדהימה שמעריכה את העבודה שלי לא כמו הבוסית מהגיהנום הקודמת,
אפילו קיבלתי מצטיין (תאכלי את הלב בוסית כלבה) וטוב לי. טוב לי שמחשיבים אותי לעובד חזק, טוב לי שאוהבים אותי שם, העובדים, המנהלים, אפילו טוב לי עם העובדים של המסעדה של לידנו,
*במיוחד עם אחת מהן, זאת שמהרגע הראשון שראיתי אותה היא פשוט תפסה שליטה על הלב שלי,
בכל פעם שהיא עוברת ליד אני מצטמרר, בכל פעם שהיא מביטה עליי הלב שלי עוצר ואני יכול להרגיש את הדם זורם בסערה בגופי,
כשיוצא לי לדבר איתה אני רועד מהתרגשות והפרפרים בבטן לא נרגעים לשנייה, אני מאוהב בה, אני מעולם לא הרגשתי תחושה כזאת חזקה.
וגם זה הולך להיגמר, למה? כי בגלל שפרשתי מהמכללה אני עומד להתגייס, עוד פאקינג שבועיים, וכואב לי הלב מהעובדה שכל זה ייגמר,
אני פשוט אקום בוקר אחד במיטה מעופשת בבסיס נידח, אדע שכל מה שאני אוהב רחוק ממני, זה רע.
אני יודע שאני אמור להתגייס ובאמת שחיכיתי לזה אבל מאז שהעבירו אותי לסניף החדש, פשוט קשה לי לעזוב.
*החברים המעטים שנשארו לי כל אחד בחייו, בצבא ואחת בתלאביב, קשר שמבוסס בעיקר על שיחות טלפון ווטסאפ, המון ווטסאפ,
לולא העבודה הייתי מרגיש חרא שנותרתי לבד מאחור, אבל העבודה וכל מה שקשור בה פשוט עזרו לי המון.
*והנה עוד משהו רע שקרה, אני לפניי כמה שבועות התעוררתי בבוקר לנוכח העובדה שאני בן 20. כן, אני הייתי בדיכאון, כי קשה לי עם גיל ועם התבגרות, למרות שכל מי שרואה אותי בטוח שאני בן 16, לכן החלטתי, מהיום אני חסר גיל, אין לי גיל. (פתטי נכון)
*בימים האחרונים אני מרגיש שאני נסחף למערבולת, הגיוס מתקרב, דברים רעים קורים (כמו עכשיו למשל שרבתי עם חברים שמתנהגים באופן שחברים לא אמורים להתנהג), מי שאני אוהב לא שמה עליי וזה הורג אותי, היא אולי מחייכת ומדברת אבל אני יודע שכלום לא יקרה,
אני חווה כל רגש שקיים, באותו רגע, אני מרגיש שיש לי המון פיצולי אישיות, אני מרגיש רע ומוזר, מה דפוק אצלי ?
זה כאילו שענן של גשם קשור לי ליד, ובכל פעם שמשהו טוב קורה הוא ממטיר עליי גשם ושוטף את התחושה הטובה.
*בזמן האחרון התחלתי לצאת למסיבות עם חברים אחרים שלמדו איתי שכבה מתחתיי, אבל תמיד אני ארגיש נדחף ולא קשור,
כעיקרון תמיד הייתי נגד מסיבות ואלכוהול אבל כשאני יוצא איתם אני כן שותה, זה עצוב, אבל זה גורם לי להשתחרר ולרקוד וזה מרגיש לי טוב.
*תמיד רציתי להיות במין חבורה כזאת מגניבה, של חברה נועזים וזורמים, שייקחו אותי למקומות שלא הייתי מעיז ללכת, שנצחק כמו מטורפים ונתנהג כמו משוגעים, ושלא יהיו דרמתיים ויבשים כמו החברים שיש לי, חברה רעים טובים כאלה כמו מהסדרות בטלוויזיה, אבל זה רק חלום :(
משהו בסגנון כזה, כמו החברה ב my mad fat diary
כל הדברים שציינתי למעלה הם דברים שקרו לי בזמן האחרון, שלכולם מכנה משותף, התחושה האפורה והרעה שמלווה אותי,
זה מלחיץ לדעת שכל מה שאתה אוהב ורגיל עומד להיגמר ואני הולך להתחיל פרק חדש בחיים,
מקווה שאצליח להיפטר מהענן הגשם שמלווה אותי בתקופה האחרונה והורס כל חלקה טובה.
מקווה מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: