~Just Stay Strong~

וואו המון זמן לא עידכנתי, דווקא בתקופת הזמן הזו שלא עידכנתי קרו דברים כלכך גדולים ומשמעותיים עבורי, אז על אחד מהם אספר בפוסט הבא,
ועל השני אני אספר עכשיו, אז אחרי שנה של סבל ותסכול בכיתה י''ג ואחרי הפרישה המדוברת שהקדשתי לה כמה פוסטים, סוף סוף התגייסתי לצבא ההגנה לישראל ! ~טם טם טם~ ובשלושה החודשים שאני שם הספקתי לעבור כלכך הרבה דברים..

אז נתחיל מהטירונות שלא הייתה כמו טירונות רגילה שכל אחד בא בלי להכיר אף אחד וככה מתחברים מהר, אצלי בטירונות רוב הבנים שהיו עשו קורס קדם צבאי ולכן הרוב הכירו את הרוב והיו במין קבוצות כאלה מה שגרם להתחברות שתיכננתי להיות הרבה יותר קשה ממה שהייתה צריכה להיות, כי באמת שבאתי בגישה שונה של להיות פתוח וחברותי וזה פשוט לא הצליח, למזלי היו עוד כאלה כמוני שלא עשו קורס לפניי והצלחתי להתחבר לחבר אחד שאיתו הייתי רוב הטירונות, באמת שעם כל זה היא לא הייתה קשה במיוחד כי אחמ אני עדיין לא קרבי, טירונות 02 ועוד עם פרופיל 64 והמון פטורים- לא, לא היה לי קשה פיזית, רק קשה חברתית, למרות שלקראת הסוף יותר התחברנו וכן זאת הייתה חוויה מיוחדת

אז סיימתי טירונות והגיע שבוע המיונים, דווקא בשבוע המסכן הזה שבו לא עושים יותר מידי פשוט מראים לנו איזה קורסים נפתחים ומשבצים אותנו אליהם, דווקא בו היה לי יותר קשה מכל הטירונות.
בגלל שהיינו מעט בשבוע מיונים אז נפתחו לנו רק שתי קורסים, ששתיהם לא רציתי בגלל שהסדיר שלהם בבסיס רחוק ולא ברמת דוד שהוא קרוב יחסית ואיפה שכל החברים שלי, באותו רגע שהבנתי שאני לא אשרת קרוב לבית ובבסיס מרוחק ובלי אף אחד שאני מכיר נשברתי. בכיתי לאמא בטלפון כמו ילד שקיבל מכה בגן ורוצה שהיא תבוא לקחת אותו, הרגשתי שהעולם נחרב מעליי, לא נרגעתי מזה כל השבוע שבאופן כללי היה שבוע עם מזל רע במיוחד.
אבל כמו שכבר הבנתי מהטירונות הצבא לא שואל אותך יותר מידי ובסוף נכנסתי לקורס כשאני בדיכאון חזק, התחלנו את הקורס כאשר כל מי שהיה בקורס היה במצב דומה לשלי, פשוט לא רצינו את הקורס הזה והמוטיבציה של כולם הייתה אפסית. וככה במשך כמה ימים של תחילת הקורס היינו מגיעים בחוסר רצון ולא מפסיקים להתלונן, המפקד כנראה לקח על עצמו להעלות לנו את המוטיבציה, לכן כל יום היה עושה לנו שיחות מוטיבציה. לאט לאט התחלנו לקבל את העובדה ולהתרגל למצב ואז נוצרה אווירת גיבוש, הימים עברו והרגשתי פתאום כיף, היה כיף עם החברה בקורס, הרגשתי שאני סוף סוף שמח, הרגשתי מחובר אליהם, יכולתי להגיד שיש לי חברים בנים, כי כל החטיבה והתיכון חוץ מחבר אחד לא התחברתי לאף בן ואף בן לא התחבר אליי, זה היה כלכך שונה להיות בחברת בנים, במין אחווה כזו שלא הייתי מודע לה קודם לכן, באמת הרגשתי שכיף לי איתם והם מקבלים אותי. החבר מהטירונות למזלי גם היה איתי בקורס, אומנם היו לי תקלים עם אחד שהיה איתי בחדר אבל בכללי היה טוב. והנה סוף הקורס הגיע כשאנחנו אומנם לא במאה אחוז שלמים שאנחנו שם אבל המוטיבציה בהחלט עלתה, (הצלחת בתפקידך המפקד!) וכן, לא מאמין שדווקא בקורס שהכי שנאתי והכי הייתי בטוח שאסבול היה לי הכי כיף והרגשתי הכי מחובר. והנה היום האחרון, נפרדנו מאלה שלא ימשיכו איתנו לסדיר לבסיס החדש, לבשנו את חולצת סוף קורס (שאני ציירתי את הגלופה שלה) וכאן תמה לה עוד תקופה. אתמול סיימתי את תהליך הקליטה בבסיס החדש, שמחתי מהאנשים שיהיו איתי בסדיר מהקורס, והרימו לכבודנו כולם כוסית.

קיבלנו חופש פסח של 17 פאקינג ימים !!! ואחרי זה אנחנו נכנסים לסדיר כבר, שוב התחלות חדשות שכלכך קשה לי בהם,
הפעם אני בטוח שיהיה יותר טוב, בתקופה של שלושה חודשים  הצלחתי להתחבר לבנים, להיפתח, ללמוד על עצמי דברים חדשים, לבנות לאט לאט את הביטחון ההרוס שלי, ללמוד על עצמי שכשרעבים אוכלים גם את החלקים האחרים של העוף שהם לא רק חזה (דבר שבחיים לא עשיתי), ולהיות אני גם בחברת בנים, דבר שלא חשבתי שאצליח לעשות. אני מרגיש חופשי, שהתקופה הרעה של התיכון כמעט מאחוריי, ועכשיו אני בן חורין ;)
אני שמח שהיה לי קשה ושלמדתי המון, ובטוח שאלמד יותר כי מחכה לי תקופה ארוכה של שנתיים וחצי בערך בסדיר

שיהיה לי בהצלחה כי אני זקוק לזה, חג וחופש פסח מהנה וחופשי לכולם !!!