~Just Stay Strong~

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, שנת 2014 התחילה בצורה די שונה, הרבה דברים חדשים שמעולם לא חוויתי קורים בתקופה האחרונה,
והנה משהו שלא חשבתי שאכתוב בזמן הקרוב, הייתי כלכך עסוק בשטויות ורחמים עצמיים שלא שמתי לב שזה קיים, שיש מישהי שבאמת אוהבת אותי, עבדנו ביחד חצי שנה לפניי הגיוס, אחרי שהתגייסתי יותר התקרבנו ולילה אחד הספיק. לילה שבו הודנו על הרגשות שלנו בווטסאפ,
זה היה קסום, היא הודתה שמהרגע הראשון התאהבה בי, ואני הודתי שהרבה זמן יש לי רגשות כלפיה, הודתה עוד שגם שהייתה עם החבר האחרון שלה שעבד איתנו, רצתה אותי. למחרת שחזרתי נפגשנו, דיברנו והחלטנו שעם כל הקושי של הצבא והפחד להרוס את הידידות, נהפוך אתזה לזוגיות.

לא האמנתי, חשבתי שזה לא קורה, כל כך הרבה זמן חיכיתי לדבר כזה שיקרה, כבר התחלתי לאבד את התקווה ולחשוב שאמות בודד בלי שום ניסיון באהבה, ולבסוף היא באה. יש לי חברה  0_0

דיברנו כל הזמן על הפחד שאם הקשר הזוגי ייהרס זה יפגע בידידות והבטחנו שלא משנה מה יקרה, נשאר בקשר טוב גם אם זה ייגמר,
"גם האקסים שלי הבטיחו את זה ולא קיימו" היא אמרה
"אני לא כמו האקסים שלך אז בבקשה אל תשווי" אמרתי בביטחון שאני לעולם לא אפגע בה

מוצש, היא התחפשה והלכה לנשף פורים שהבית ספר שלה אירגן, היא לומדת בכיתה י''א אבל היי לאהבה אין גיל.

באותו ערב היא התקשרה חצי בוכה וסיפרה שהיא מרגישה מכוערת בתחפושת שלה, הצעתי לה להישאר ולא לפספס את המסיבה,
אבל היא התעקשה לראות אותי, היא שילמה למונית ובאה לאיזור הבית שלי, ירדתי והלכנו לגן שהיה קרוב, ישבנו, אמרתי לה שהיא יפה גם עם שק תפוחי אדמה על הראש, היא הסמיקה. הבטנו בעיניים אחד של השני והרגשתי את הריגוש בבטן.
שתיקה מביכה. לא היה לנו מה לומר, היא חייכה ואמרה שאפתח.
היא צדקה, הייתי כלכך מפוחד וחסר ביטחון, זה דבר שמעולם לא חווייתי, הייתה לי חברה בכיתה ז' אבל זה היה מטופש וסתמי.
עוד שתיקה מביכה וחיוכים מלאי סומק,
"אני מרגיש אידיוט" אמרתי מחובר אונים,

"אתה לא אידיוט! אתה פשוט צריך להרגיש בנוח"
"אבל זה חדש לי, אני לא יודע איך להתנהג"

הסתכלנו אחד על השני וידענו שזה הולך לקרות
התקרבתי אליה, לאט לאט התקרבנו בתזוזה מביכה,
קירבתי את השפתיים שלי לשלה והתנשקנו.
הנשיקה הראשונה שלי,
הסתכלנו אחד על השני וצחקנו, והיא מייד קירבה אותי אליה והמשיכה לנשק אותי
כל מה שהיה לי בראש באותו רגע זה : "זה פאקינג קרה, אז ככה זה מרגיש להתנשק"
המשכנו ככה עוד כמה זמן והיא הייתה צריכה ללכת, ליוויתי אותה לאוטובוס והמשכתי משם לבית.
חייכתי לעצמי ושמחתי, זה סוףסוף קרה, מה שכלכך חיכיתי קרה. אני מאושר!

אבל כמו תמיד שום דבר לא נשאר מושלם,
יישר למחרת התמונה הקסומה החלה להראות צדדים אחרים, היא התחילה להתנהג בקנאות יתר,
והראתה צדדים מכוערים באופי שלה, נפגשנו עוד כמה פעמים שחזרתי מהבסיס ולאט לאט היא הורידה לי את כל הקסם והחשק מהמערכת הזוגית הזאת עד כדי כך שהגעתי למצב שהאהבה שהייתי לי אליה פשוט נעלמה, היא המשיכה בסצנות והסרטים, בשיחות של אתה לא מתייחס אליי מספיק, ויש לך יותר מידי ידידות, ועוד כל מיני זיבולים שלא אהבתי. זה לא מה שציפיתי מהזוגיות, חשבתי שזה יהיה קסום .
רציתי שזה יהיה כמו בסרטים, שאני אחכה לרגע שאני חוזר מהבסיס כדי להיפגש איתה, במקום זה אני מפחד מהרגע שאחזור כי לא בא לי להיפגש,
רציתי שיספיק לי מבט אחד שלה כדי להרגיש את הפרפרים, אבל הפרפרים מתו כבר ממזמן.
איפה כל הסיפורים היפים על אהבה ? על זה שהיא כלכך טובה ומחממת, אני מרגיש רק ריקנות,
נתתי לזה עוד צ'אנס אחרי הריב המי יודע מה שלנו, וזאת רק ההתחלה, זה לא אמור להיות ככה !
ההתחלה אמורה להיות הכי קסומה וטובה ומדהימה וזה פשוט לא זה, אין בינינו הבנה, היא משווה אותי לאקס שלה שהיה כמו הכלב שלה. אני לא מישהו אחר, תביני אני זה אני ואני לא יכול להיות בכלא, אני לא יכול להיות יותר מידי דביק, ואולי אני שטועה? אולי זה חדש לי ואני פשוט לא יודע איך להתנהל בקשר.

לא משנה מה הסיבה, הדבר היחידי שאני יודע שהאהבה נעלמה, ושאני פשוט לא רוצה לפגוע בה ושזה יהיה מכוער
כי אני רוצה לסיים את זה, ולא יודע איך, מפחד לפגוע בה למרות שאם זה ימשיך היא תיפגע יותר

אז אחרי כל הציפייה לאהבה ולפרפרים המרחפים ומדגדגים בבטן, קיבלתי אכזבה וגופות של פרפרים בתחתית הבטן שלי.

וואו המון זמן לא עידכנתי, דווקא בתקופת הזמן הזו שלא עידכנתי קרו דברים כלכך גדולים ומשמעותיים עבורי, אז על אחד מהם אספר בפוסט הבא,
ועל השני אני אספר עכשיו, אז אחרי שנה של סבל ותסכול בכיתה י''ג ואחרי הפרישה המדוברת שהקדשתי לה כמה פוסטים, סוף סוף התגייסתי לצבא ההגנה לישראל ! ~טם טם טם~ ובשלושה החודשים שאני שם הספקתי לעבור כלכך הרבה דברים..

אז נתחיל מהטירונות שלא הייתה כמו טירונות רגילה שכל אחד בא בלי להכיר אף אחד וככה מתחברים מהר, אצלי בטירונות רוב הבנים שהיו עשו קורס קדם צבאי ולכן הרוב הכירו את הרוב והיו במין קבוצות כאלה מה שגרם להתחברות שתיכננתי להיות הרבה יותר קשה ממה שהייתה צריכה להיות, כי באמת שבאתי בגישה שונה של להיות פתוח וחברותי וזה פשוט לא הצליח, למזלי היו עוד כאלה כמוני שלא עשו קורס לפניי והצלחתי להתחבר לחבר אחד שאיתו הייתי רוב הטירונות, באמת שעם כל זה היא לא הייתה קשה במיוחד כי אחמ אני עדיין לא קרבי, טירונות 02 ועוד עם פרופיל 64 והמון פטורים- לא, לא היה לי קשה פיזית, רק קשה חברתית, למרות שלקראת הסוף יותר התחברנו וכן זאת הייתה חוויה מיוחדת

אז סיימתי טירונות והגיע שבוע המיונים, דווקא בשבוע המסכן הזה שבו לא עושים יותר מידי פשוט מראים לנו איזה קורסים נפתחים ומשבצים אותנו אליהם, דווקא בו היה לי יותר קשה מכל הטירונות.
בגלל שהיינו מעט בשבוע מיונים אז נפתחו לנו רק שתי קורסים, ששתיהם לא רציתי בגלל שהסדיר שלהם בבסיס רחוק ולא ברמת דוד שהוא קרוב יחסית ואיפה שכל החברים שלי, באותו רגע שהבנתי שאני לא אשרת קרוב לבית ובבסיס מרוחק ובלי אף אחד שאני מכיר נשברתי. בכיתי לאמא בטלפון כמו ילד שקיבל מכה בגן ורוצה שהיא תבוא לקחת אותו, הרגשתי שהעולם נחרב מעליי, לא נרגעתי מזה כל השבוע שבאופן כללי היה שבוע עם מזל רע במיוחד.
אבל כמו שכבר הבנתי מהטירונות הצבא לא שואל אותך יותר מידי ובסוף נכנסתי לקורס כשאני בדיכאון חזק, התחלנו את הקורס כאשר כל מי שהיה בקורס היה במצב דומה לשלי, פשוט לא רצינו את הקורס הזה והמוטיבציה של כולם הייתה אפסית. וככה במשך כמה ימים של תחילת הקורס היינו מגיעים בחוסר רצון ולא מפסיקים להתלונן, המפקד כנראה לקח על עצמו להעלות לנו את המוטיבציה, לכן כל יום היה עושה לנו שיחות מוטיבציה. לאט לאט התחלנו לקבל את העובדה ולהתרגל למצב ואז נוצרה אווירת גיבוש, הימים עברו והרגשתי פתאום כיף, היה כיף עם החברה בקורס, הרגשתי שאני סוף סוף שמח, הרגשתי מחובר אליהם, יכולתי להגיד שיש לי חברים בנים, כי כל החטיבה והתיכון חוץ מחבר אחד לא התחברתי לאף בן ואף בן לא התחבר אליי, זה היה כלכך שונה להיות בחברת בנים, במין אחווה כזו שלא הייתי מודע לה קודם לכן, באמת הרגשתי שכיף לי איתם והם מקבלים אותי. החבר מהטירונות למזלי גם היה איתי בקורס, אומנם היו לי תקלים עם אחד שהיה איתי בחדר אבל בכללי היה טוב. והנה סוף הקורס הגיע כשאנחנו אומנם לא במאה אחוז שלמים שאנחנו שם אבל המוטיבציה בהחלט עלתה, (הצלחת בתפקידך המפקד!) וכן, לא מאמין שדווקא בקורס שהכי שנאתי והכי הייתי בטוח שאסבול היה לי הכי כיף והרגשתי הכי מחובר. והנה היום האחרון, נפרדנו מאלה שלא ימשיכו איתנו לסדיר לבסיס החדש, לבשנו את חולצת סוף קורס (שאני ציירתי את הגלופה שלה) וכאן תמה לה עוד תקופה. אתמול סיימתי את תהליך הקליטה בבסיס החדש, שמחתי מהאנשים שיהיו איתי בסדיר מהקורס, והרימו לכבודנו כולם כוסית.

קיבלנו חופש פסח של 17 פאקינג ימים !!! ואחרי זה אנחנו נכנסים לסדיר כבר, שוב התחלות חדשות שכלכך קשה לי בהם,
הפעם אני בטוח שיהיה יותר טוב, בתקופה של שלושה חודשים  הצלחתי להתחבר לבנים, להיפתח, ללמוד על עצמי דברים חדשים, לבנות לאט לאט את הביטחון ההרוס שלי, ללמוד על עצמי שכשרעבים אוכלים גם את החלקים האחרים של העוף שהם לא רק חזה (דבר שבחיים לא עשיתי), ולהיות אני גם בחברת בנים, דבר שלא חשבתי שאצליח לעשות. אני מרגיש חופשי, שהתקופה הרעה של התיכון כמעט מאחוריי, ועכשיו אני בן חורין ;)
אני שמח שהיה לי קשה ושלמדתי המון, ובטוח שאלמד יותר כי מחכה לי תקופה ארוכה של שנתיים וחצי בערך בסדיר

שיהיה לי בהצלחה כי אני זקוק לזה, חג וחופש פסח מהנה וחופשי לכולם !!!