שתיקה רועמת

אבן.

קטנה או גדולה.

מחוספסת או חלקה.

היא נמצאת פה הרבה לפנינו.

איננה אחראית לגורלה,

מתגלגלת לה בעולם, ממקום למקום,

מבלי יכולת לסרב או להתנגד.

יש לה סיפור ארוך בשנים שאותו לעולם לא נדע.

אבן, עד כמה שהיא פשוטה או חסרת חשיבות עבורנו,

תפקידה גדול משלנו.

היא נמצאת פה ורואה הכל,

טומנת בה סודות אפלים

שאיש לא יודע ולא יוכל לגלות.

עוד כמה שנים, גם אם רבות הן,

אני לא אהיה פה וכמוני – כולנו,

אלה שמיישבים את העולם שלנו.

לא משנה מה וכמה נעשה

וכמה תרומתנו לאנושות, תהא גדולה כמה שתהא,

אנחנו לא נהיה פה.

אבל היא, היא תהיה פה

ותשמור את סודנו, ואת רזי ילדנו.

ואת סודות נכדינו, ונינינו, ובני ניננו, והנינים של נינינו גם הם.

כי אבן היא ניצחית.

ואנחנו, איננו.