שתיקה רועמת

אני חושבת. חושבת כל כך הרבה, חושבת בלי הפסקה. הלילה הוא מנוחה למחשבותיי שלא נחות לרגע. וודאי בלילה אותן מחשבות מתורגמות לחלומות שאותם ברובם איני זוכרת.

אך עתה, כאשר אני יושבת, ומתחננת בפני מחשבותיי, אלה שלא מוכנות לעזבני לרגע דל, אלה לא נשפכות ממוחי כמו שבמחשבותיי על מחשבותיי, אני כל כך רוצה שהמחשבות שהקדימו אותן, ייצאו פה על הנייר. כל הרבה מחשבות. לא פוסקות. לו יכולתי להקליט את מחשבותיי ואחר כך לכתוב אותן כאילו שלא רק אני שמעתי אותן ולא אמרתי אותן בעודי נושמת תוך כדי משפטים שלמים...