המפנה בחיי מתחיל ממש עכשיו ובדרך להגשמה ולא רק בגדר מילים ומטרות.
אתמול, סוף סוף, עזרתי אומץ בכדי ללכת לצופים כמו שתכננתי באופן רציני
כבר יותר מארבעה חודשים. זה התחיל מהיריד חוגים בעיר בחופש הגדול, שהתקיים ממש
אחרי שעברנו לכאן. היו שם הרבה אנשים מהצופים שניסו לשכנע אנשים להצטרף. ישר
הרגשתי שהם שונים מהאנשים שהכרתי פעם איפה שאימא שלי גרה. ומאז, יצאתי בתחושה נורא
טובה והרבה ציפיות לגבי הצופים. אך פשוט לא הצלחתי ללכת למקום שאני לא מכירה עם
אנשים שאני לא מכירה ולהיכנס... לפני מעט זמן, אולי שבועיים, היה זה יום שישי,
והחלטתי שאני הולכת לצופים היום. מצאתי את השבט בפייסבוק אך מחוסר תשובה עד הפעולה
לא הלכתי. גם שם ענה לי אדם נחמד ואתמול התקשרתי לטלפון של מרכז הפעילים שהוא נתן
לי. ובאמת הלכתי. מיד פגשתי את האיש ששוחחתי איתו בטלפון והכרתי כמה נחמדות בנות
גילי. כמובן שלא צחקתי מכל הבדיחות שלהן אך הן התייחסו אליי מאוד יפה וקיבלו אותי
באהבה. הן הציגו אותי לעוד ועוד אנשים והתלהבו לשמוע איפה אני לומדת והזכירו איזו
ילדה בכיתה י"ב שלומדת גם היא בבית ספרי, ומסתבר שגרה באותו העיר. לא היה לי
קל לנוכח העובדה שלילדים הללו יש הרבה מכנה משותף. הם לומדים ברובם באותו הבית ספר
ומכירים ודאי שנים. אני מקווה שעם הזמן ייווצר לי גם קשר כזה עם אנשים ואולי גם
אני אמצא את מקומי שם, וגם ליד הבית יהיו לי חברים שאוכל לפנות והתייעץ איתם בעת
הצורך, ואולי אפילו לצחוק. אני בכל זאת מקווה שיהיה לי גם תפקיד בשבט, ולא כמו
שהיה אתמול רק 'צחוקים' ואז המסדר. (בשבט שהייתי ביסודי קראו לזה מפקד דרך אגב.)
יש לי הרבה ציפיות לגבי העתיד ואולי אוכל להגשים כאן עוד חלום בדרך ללהיות ילדה
רגילה ומסופקת. אני מצפה כבר ליום שלישי, לפעולה הבאה, מבטיחה לעדכן !
נ.ב. – מסתבר שאבא מצא לי פסיכולוגית ואם נשיג את האישור של אימא- אפגש איתה כבר
ביום שני.
אז, בקרוב כנראה אוכל להגיד שאני בצופים (אולי אפילו צופיפניקית) ! מקווה שהציפיות
ייצאו לפועל 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
