"בעוד כמה שבועות יהיה דיון ואז..

"למה דיון? כבר נקבעה החלטה, עבודות שרות וכסף. מה יש לדון פה?!"

"את הכסף אנחנו נקבל אין לך מה לדאוג, היא אמרה ש99% הוא לא ישנה את דעתו."

"אבל.. קיים בכל זאת ה-1% הבודד שהוא יחליט להתחרט לא?"

"כן אבל

רוב הסיכויים שלא. אבל את הכסף נקבל בקרוב אל תדאגי."

אמא יקרה. הסירי כל דאגה מלבך. לא הכסף הוא שמטריד אותי. הכסף נחשב בעייני כמלוכלך. כל שקל ושקל שהוא יוציא מהכיס שלו, הוא אך ורק כדי לשלם את המחיר הנפשי שהוא גבה ממני. את הכסף מבחינתי שיתרמו לנזקקים. אני רק רוצה, דבר אחד קטן, רק רוצה שהוא לא ישכח את היום שבו הוא הרס את חיי. למרות שאני ממשיכה את חיי הלאה, מחייכת יוצאת ונהנת, אני מבטיחה ש-80% מזה, זאת הצגה. ה20 הנוספים זה כדי לנסות לתת לעצמי הרגשה שאני ממשיכה הלאה. למרות שזאת לא הפעם הראשונה שנאנסתי, הפעם הזאת גרועה בעייני אפילו יותר. הפעם הזאת כשאני מביטה לאחר אני חושבת על כך שאולי יכלתי לעצור את זה. הייתי במקום הומה אדם, אולי אם הייתי צועקת חזק יותר? מרביצה לו חזק יותר? אנשים שואלים אותי איך אני מצליחה להיות כזאת חזקה. רוב האנשים האלה שכחו את הפעם הראשונה שעברתי את זה, והפעם ההיא הייתה בלי לשתף אדם. לפחות במקרה הזה הצלחתי לספר לאנשים ולא להתבייש כול כך, ואיכשהו, להביא את המקרה גם לתקשורת. השאלה שממש מציקה לי היא למה לא מחמירים בעונש לעברייני מין. אם אדם יגיע לבית המשפט ו יפגע בכבודו של שופט מכל סיבה שהיא, הוא יקבל יותר שנים בכלא מאשר אדם שאנס בחורה. ההקלה שהעבריינים האלה מקבלים בעונשם רק מביאה אותם לחזור על המעשה בקורבנות אחרים. והשאלה היא למה לא עושים עם זה כלום?! היה אפשר למנוע את כל זה אם בפעם הראשונה היו מתייחסים לנשוא בכובד ראש.

חשבתי על הבלוגים שלי מהעבר, שהפרעת האכילה כיכבה בהם. חשבתי על כמה היה חשוב לי להפוך לאנורקסית ובלי לשים לב הפכתי לבולמית. בעבר אולי זה באמת היה כדי להיות שלמה עם עצמי. כדי להיות רזה. קישרתי רזון עם יופי-שלמות. היום אני כבר לא חושבת ככה. אבל כשניגשתי לשרותים היום והקאתי את ארוחת הצהריים, הבנתי משהו מאוד מוזר. כמו שאלכוהליסטים מתמכרים לשתיה והנרקומנים לסמים, ככה אני לכאב ולפגיעה עצמית. כשאני מקיאה אני חושבת על הבני זונות שפגעו בי ויש לי בחילה. כשאני חושבת על דברים שעברתי ואני ממשיכה לעבור זה גורם לי לרצות יותר ויותר להכאיב לעצמי, ואיך שהוא זה גם עושה לי נעים. זה לא שפוי במיוחד אני יודעת, אבל זה לא כולכך מעניין אותי בהתחשב בכך שכשאני פוגעת בעצמי אני מרגישה חייה. וכשאני חייה זה עושה לי טוב, כי רוב הזמן אין לי את הרצון הזה. אז שזה יגיע בדרך רעה, מה אכפת לי בעצם...