אני עוד לא מעכלת. עברו סה"כ 3 שעות מאז מותך ואני עוד מתחננת, מתחננת להבין, איך זה אפשרי? איך אדם נפלא, מדהים, חבר אמיתי מי שתמיד הבין אותי ואת כולם וקיבל את כולם באהבה בלי דעות קדומות סיים את חייו מוקדם כולכך. אתה הכנסת אותי לעולמך בלי טיפת בושה או פחד, ועכשיו אני מרגישה כמו סגירת מעגל כשאני כותבת פה. הכעס שלי מופנה להורים שלך. הורים שגידלו ילד מושלם מכל הבחינות. כולכך מושלם עד שהם סירבו לקבל את מה שנראה להם כהפרה בוטה של השלמות. החברים שלך קיבלו אותך, כולם אהבו אותך כמו שאתה. אז מה אם במקום לאהוב בנות אהבת בנים. זאת זכותך! לי יש את הזכות לאכול פסטה ולא אורז לארוחת צהריים, לאדם אחר יש את הזכות ללבוש מגפיים ולא כפכפים, ואתה בחרת לאהוב בנים. איפה הרע פה? המון זמן חשבת אם לספר להוריך או לא. בעייני העובדה שהבאת בנים הביתה לא עוררה דאגה אצל הוריך. היו לך המון ידידות. כולן אהבו אותך. אני מודה פה שאפילו אני. עם כמה שהיית רחוק ממני. ואז הידידות העמוקה והאמיתית איתך השארתי ביני לבין עצמי. לא סיפרתי לאפחד עליך. אתה ידעת שלא ניסיתי להחביא אותך, יש לי חברות לסביות וידידים הומואים רבים. אבל אתה היית מיוחד. ואני רציתי לשמור אותך רק לעצמי, רכוש יקר. כשאספת את הוריך לשיחה לפני שלושה ימים סיפרת לי בטלפון שאימא שלך החלה להכות את אבא שלך תוך כדי שהיא פרצה בדעמות. היא לא אמרה מילה רק הסתובבה סביב הספה במעגלים. אבא שלך שתק. וכשאמרת לו שיגיב, שיגיד משהו הוא קם ונתן לך סטירה. לאחר מכן הוא צעק, "הבן שלי לא הומו, הבן שלי לא הומו" אתה החלת למרר בבכי הוא צעק עליך שתפסיק לבכות כמו בחורה. הם התחילו לריב ואתה צעקת "אני הומו! תבינו את זה, אני אוהב בנים, שכבתי עם בנים למה אתם לא יכולים לקבל אותי כמו שאני? לאהוב אותי כמו שאני?!" אמא שלך קמה ויצאה מהבית. אבא שלך צעק עליך לעוף לחדר שלך. מהחדרף סיפרתי לי ששמעת את אבא שלך מתקשר אל אימא שלך ואומר לה "אני לא גידלתי בחורות, אני גידלתי בנים! אם הוא רוצה להיות הומו הוא יכול לעשות את זה במקום אחר. אני לא רוצה אותו בבית שלי." אימא שלך כנראה ניסתה להרגיע אותו כי הוא אמר איך את מסוגלת לקחת את זה טוב כולכך. כשידברנו בטלפון השעה הייתה בסביבות 1 בצהריים ואני ישנתי. אתה התקשרת ולא דיברת. שאלתי אם אתה בסדר. לא ענית. ידעתי שמשהו לא בסדר. ידעתי. לבסוף סיפרת לי כל ההתרחשות. הרגשתי שקיבלתי סכין בלב למרות שזה הסיפור שלך. היית כאוב. בחיים לא שמעתי אותך ככה. ביקשת שאני אבוא. אמרתי שאני לא יכולה כי זה יום שישי. שתקת. אמרת שנדבר.

היום בבוקר קיבלתי הודעה ממך. אמרת שאתה אוהב אותי ושלא משנה מה אתה מודה לי על הכל. שלחתי לך הודעה חזרה ושאלתי אם אתה בסדר. לא ענית. התקשרתי והטלפון היה סגור. כשסיימתי את הצבא, ופתחתי את הטלפון ראית שיחה שלא נענתה מאימא שלך. חזרתי אליה ושאלתי אם הכל בסדר. אימא שלך בכתה בטירוף. אתה היית תלוי באמבטיה עם סדינים שקשרת אחד לשני. באותו רגע החסרתי נשימה. גם פעימה. היא אמרה שיש מכתב. היא שלחה לי אותו. היא אמרה לי שהיא אימא נוראית. אמרתי לה שזה לא נכון תוך כדי ששתינו בוכות. אבל בלבי אמרתי, את צודקת, הבן שלך התאבד בגללך ובגלל בעלך כי לא קיבלתם אותו. את בהחלט אימא נוראית.

זה חלק מהמכתב:

אמא ואבא היקרים: לפני שתטיחו אשמות כבדות כלפי עצמכם חשוב לי להגיד לכם שאני אהבתי אותכם. אהבתי אותכם מאוד. לא הפסקתי לרגע. הייתם הורים נפלאים שחינכו אותי לערכים וכבוד האדם. חינכתם אותי תמיד לקבל את השונה ולא לשפוט אנשים על פי סטיגמות. המילים שלכם חכוכות לי בזיכרון חזק. אפילו כשצעקתם עלי שאני הומו מסריח. אפילו שאתה אבא אמרת שאתה רוצה ךגרש אותי מהבית. ואת אמא שתקת. עדיין לא הפסקתי לאהוב אותכם. פשוט, היה לי מעט קשה לעכל את זה שהערכים שלימדתם אותי כל חיי לא למדתם להשתמש בהם בעצמכם. איך העובדה שאמרתם לי לקבל את השונה ממני גרמה לכם לשנוא אותי בגלל שאהבתי בנים ולא בנות? אני מצטער כולכך, מצטער שנולדתי, שגרמתי לכם בושה ענקית על שגידלתם אותי ולא נולדתי מה שרציתים. אני מצטערת שאיכזבתי אותכם.אני  רוצה שתדעו שעד לפני שיצאתי מהארון, הדרך שעברתי הייתה קשה. אנשים רבים פגעו בי, ולא קיבלו אותי. הם לא ידעו מי אני ואני בטח ובטח שלא ידעתי. אתם מבינים? הייתי נתון למשחק של ילדים מפגרים שהפכו אותי לבובה שלהם. עד שפגשתי את(...) הוא ואני התחברנו מתיאטרון. ביום שבאתי אליו וסיפרתי לו על היחס שלהאנשים הוא חיבק אותי ואמר "זה בסדר להיות שונה. גם אני שונה כולנו שונים." הוא היה האהבה הראשונה שלי, החבר הראשון שלי, אני והוא ביחד גילינו את עצמנו. בזכותו כבר לא התביישתי במי שאני ואפילו הצלחתי לחבב את מי שראיתי במראה! הוא זה שדחף אותי לספר לכם, למרות שהתעקשתי שלא תבינו, לא האמנתי שתגיבו בצורה קשה שכזאת. לא סיפרתי לו על השיחה שלנו. לא רציתי להכעיס אותו או לפגוע בו.

אני מקווה שלא תכעסו עלי, ושגם לא תכעסו על עצמכם. זאת יד הגורל, כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות. אני אשמור עליכם מלמעלה תמיד תמיד תמיד. תהיו חזקים בלעדי. אוהב אותכם תמיד, הבן שלכם. ההומו.

מישהו יכול להסביר לי איך עוצרים את הדמעות? אני אוהבת אותך כולכך! אני תמיד יאהב אותך, ואני מבטיחה שלהורים עוד תהיה גישה שונה לקבלת הילדים שלהם, תסמוך עלי. ת.נ.צ.ב.ה