פגיעה עצמית:

 פגיעה עצמית זה לבלוע את כל הכדורים בארון התרופות ובגלל שלא הצלחתי למות במשך כל היום להמשיך לקחת עוד ועוד..

פגיעה עצמית זה לקחת מחט ולנסות להכניס אותה לכף רגלי עד שנוצר זיהום, להגיע לביה"ח, לקבל טיפול ועדיין להרגיש רע.

פגיעה עצמית זה לצום במשך שבוע שלם ולמרות הכאבי בטן העזים והרצון לאכול לנעול את עצמי בחדר ולא לצאת.

פגיעה עצמית זה לאכול את האוכל שאני הכי אוהבת ואז להרגיש עם עצמי רע. ללכת לשרותים ולהקיא הכול. יש הצלחתי!

פגיעה עצמית זה לנסוע עם אופניים ביום כיפור בכוונה מול אוטו בתפילה עמוקה שידורס אותי.

פגיעה עצמית זה להיכנס לאמבטיה ולהכניס את הראש מתחת למים כדי לטבוע.

פגיעה עצמית זה לחכות שכולם ילכו מהבית ביום גשום ובמקום ללכת לביה"ס לקחת פטיש ולשבור לעצמי את היד.

פגיעה עצמית זה לשבור כוס ועם הזכוכיות לחתוך את עצמי ביד למעלה (לא ידעתי איך עושים את זה ובסוף סתם נשארו לי סימנים..)

פגיעה עצמית זה לשמוע שחברה שלי חותכת את עצמה ולקחת סכין ולעשות גם לעצמי חתכים יפים ומסודרים בשורות. (עשיתי את זה חלש כדי שלא יראו ולא ידעו).

פגיעה עצמית זה להתלונן על כאבי בטן, להגיע לבית החולים ולעבור ניתוח סתם. הייתי צריכה שקט והפוגה מביה"ס...

פגיעה עצמית זה.. לקרוא מחדש את מה שכתבתי כרגע ולהבין כמה אני משוגעת וכמה אני מגעילה.

הרשימה עוד ארוכה............

נכנסתי לאינטרנט. רציתי להבין מה לא בסדר איתי. חיפשתי את הערך פגיעה עצמית בויקיפדיה. קראתי אותו ועדיין לא הצלחתי להבין למה אני עושה את זה.

ואז ממש במקרה מצאתי משו נוסף. קוראים לזה BPD או בעברית הפרעת אישיות גבולית.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%AA (להלן הערך בפיקיפדיה)

התחלתי לקרוא והבנתי משהו נורא. הבנתי שרוב המאפיינים והסימפטומים של המחלה הזו יש גם לי. מיותר לציין שבאותו רגע התחלתי לבכות. נכון?

כל השנים הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר אצלי. למה לעזאזל אני פוגעת בעצמי (רוב הפעמים לא היו מתוך רצון להתאבד, רק פעמיים) ובכל זאת לא מצאתי הסבר הגיוני כי תשומת לב לא חיפשתי, וגם מזוכיסטית אני לא. מעולם לא היה לי את האומץ לספר למישהו על הפגיעה הזו. רק לפני כמה שבועות שנכנסתי לדיכאון וחיפשתי איך לפגוע בעצמי, הבנתי שאני חייבת להבין מה יש לי. כשמצאתי את ההפרעה הזו, הבנתיסופסוף מה לא בסדר איתי. מצד אחד זאת בהחלט הקלה, מצד שני להבין שיש לי מחלה נפשית זה לא הדבר הכי משמח בעולם. החלטתי לקחת יום חופש מהצבא וביקשתי מהמפקד שיתן לי אותו להיום. הוא הסכים. שלחתי אתמול בבוקר עודעה לפסיכולוגית שלי כדי לבקש ממנה שניפגש היום בבוקר במקום ביום רביעי מפני שיש לי חופש. היא לא ענתה. בערב שלחתי לה שוב הודעה ורק ב9 בערב היא ענתה לי. ואמרה שהיא מצטערת אבל היא בסמינר ורק ביום רביעי נוכל להיפגש ואם מתחשק לי לדבר בינתיים בטלפון. רשמתי לה שאין צורך. והיא ענתה שאם אני מרגישה צרוך שאני אשלח הודעה והיא תתקשר. באותו הרגע הרגשתי נבגדת. רציתי שניפגש ואני יוכל לספר לה מה מצאתי אבל היא לא יכולה. (ברור לי שלא כל מה שאני רוצה אני אקבל באותו הרגע) אבל הפחד שלי שהבושה בעקבות האבחון העצמי ישטלט עלי ואני לא יהיה מסוגלת לספר לה. בכל אופן  "אצלי הכל בסדר"... שבוע טוב