זה זמן רב שאני חושבת על עניין הגוף. בשנים קודמות, שמנים היו נחשבים כשאנשים יפים, סקסיים חכמים (אני לא מבינה איך משקל קשור ליופי אבל  

שמעתי תשמועה הטיפשית הזו ממבוגרים רבים.) אישה שהיה מה "לתפוס" אצלה, הייתה נחשקת! גברים רבים רדפו אחרי נשים כאלו.  ככל שהזמן

עבר, ההגיון הבריא נעלם ואת מקום היופי והנחשקות תפס הרזון.  בשנים האחרונות העניין הזה תפס תעוצה רבה לדעתי, כל פרסומת נעשה במחשבה

רבה, אחרי איזו דוגמנית רזה להכניס לאותה פרסומת. כמה שיותר רזה יותר יפה. התוכנית הדוגמניות לא הפכה את המצב לטוב יותר. בנות רבות נלחמו

על תואר הדוגמנית היפה (הרזה והטיפשה) אני זוכרת שכשהייתי קטנה יותר שמעתי את השם עדי ברקן רבות. סוכן הדומניות המהולל שבאותה תקופה 

היה המצליח ביותר, הכניס בנות רבות להפרעות אכילה. חברה שלי שהגיעה אליו לפני שנים, ילדה בת 14 יפה, מושכת ורזה רצתה בסה"כ להיכנס קצת

לעולם הפרסום ולדגמן. היא הגיעה לעדי ברקן ולאחר תשאולים רבים אודות חייה ורצונה להתפרסם, הוא ביקש ממנה לחזור אליו לאחר שתשיל ממשקלה

בסביבות השלושה קילוגרמים. לאותה חברה, לא רק שירד הביטחון לאפס, מן הסתם כשמבקשים ממך להוריד ממשקלך סימן שאת שמנה, לא? היא

נכנסה למעגל האנורקסיה. בנות רבות נכנסו למעגל הפרעות האכילה באשמת עדי ברקן. כשהוא הבין את טעותו, ואחת הדוגמניות המצליחות שלו הייתה

על סף מוות ואושפזה במחלקת הפרעות אכילה הגיע עדי לבקר אותה ויצא במלחמה כנגד האנורקסיה. המצב הזה עורר זעם רב, בנות רבות שנכנסו

למצב הזה רק מפני שחיפשו מעט תהילה, ולפתע עדי יוצא במלחמה כנגד מה שהוא בעצם התחיל ודרדר. אני מעריכה אותו על נסיונותיו לעזור אבל..

למה התחלת את זה מלכתחילה?!

בתקופה האחרונה יצא לי להיכנס לכל מיני בלוגים של בנות שקוראות לבלוגים שלהן (אנה, שאיפה לרזון, רצון לרזון כל מיני..). כשנכנסתי לבלוגים

האלה די הזדעזתי אני מודה. בנות כותבות שם על השאיפה שלהן לרזות, וכדי לממש את השאיפה הזו הן מציבות בפני עצמן מטרה, כדי להגיע לרזון הן

מרעיבות את עצמן, צמות ימים שלמים, אוכלות תפריט שלא מגיע ל700 קלוריות, מקיאות ועוד. אני רוצה להבהיר שאני לא שופטת אף אחת מהבנות

האלה על הרצון שלהן, אני לא באמת יודעת מה מסתתר מאחורי המצב, אבל כואב לי לקרוא את הפוסטים האלה. זה מוזר שאני, בתור נערה שהיו לה

הפרעות אכילה ועדיין קיימות, באה ומדברת על הבלוגים האלה. אני נכנסתי לבעיות האלו בגלל טראומות קשות שעברתי, תחילה איבדתי את התאבון,

שנאתי את עצמי והמראה שלי ואז התחלתי להרעיב את עצמי ולהקיא. אני כועסת על עצמי אבל מבינה ממה הוא נובע וכמובן שמטפלת בו. כשאני קוראת

על בנות שנכנסת להפרעות האכילה האלה בכוח, שרוצות להיות אנורקסיות, מפרסמות תמונות טינספו קשות וחוברות ל"אנה" ו"מיה" הבנות הדמיוניות

של הבולמיה והאנורקסיה זה משגע ומכעיס. יש בנות שנכנסות למצב הזה מתוך חוסר מודעות והיום בנות בנות 9 כבר יודעות מזאת דיאטה, אכילה

נכונה ושמירה על הגזרה. לאן הגענו?!

שנת 2013 החלה, ובהחלט החלה בחיוך. החוק הכולכך חשוב, שבאמת היה הסיכוי האחרון לעצור את האנורקסיה והבולמיה נכנס לתוקף, חוק

הפוטושופ! החוק הזה אוסר על הצגת תמונות דוגמניות הסובלות מתת-משקל בפרסומות. על פי החוק, בכל פרסומת בה ייעשה שימוש בתוכנות

עריכה דיגיטליות (כמו פוטושופ).

החוק החדש ימנע מדוגמניות ישראליות הסובלות מתת משקל, על פי הגדרת ה- BMI, להשתתף בקמפיינים בשוק המקומי, אך במקביל גם יאסור גם

פרסום ישראלי של קמפיינים שמקורם בחו"ל. לדעת מציעי החוק, שאושר ב-20 במרס, אידיאל היופי האנורקטי שימש מקור חיקוי לאשליה בלתי

אפשרית, ובשל כך נגררו בנות ובנים להפרעות אכילה משמעותיות. *(מתוך חדשות 2)* כשקראתי כתבה בנושא, הסתבר שלהחלטה זו קדמו ויכוחים

רבים. נטען כי החוק הזה יכול לפגוע בפרנסה של דוגמניות שמסת הגוף שלהן קטנה ולא בגלל הפרעת אכילה כלשהי. אני באמת לא מצליחה להבין מהי

ההתלבטות בכלל, החיים של אותה ילדה\נערה\בחורה לא יותר חשובים מאשר העושר? עם כל הכבוד לבנות הרזות טבעי אני כמובן לא מזלזלת בהן

אבל אני באמת חושבת שזה מגיע למצב של חיים או מוות יש לבחור בחיים. עוד נאמר כי הדוגמנית מעיין קרת התנגדה לחוק הזה מפני שטענה שמדידת

הגוף לאותה בחורה גורם בושה ואי נוחות. ואני שואלת מזאת השטות הזו? הרי בכל מיקרה אותה דוגמנית שמגיעה לסוכנות, עברה בעבר מספר מבחנים

כדי לבדוק אם היא מתאימה. חלק מהמבחנים כללו ללכת עם בגדים מינימלים לאורך מסלול, עלייה על משקל, והעלבון הכי גדול, לשמוע שהיא צריכה

לרדת מספר קילוגרמים כדי להתקבל בעוד שהיא עצמה נקראת רזה אבל לא! בעבר רצו בנות שנראות חולות, שנראות כמו שלדים! אני כולכך שמחה

שהחוק הזה יצא, שסוף סוף יהיה מקום גם לבנות בעלי מימדי גוף מלאים יותר, שגם הן יוכלו להראות את גופם בעיתונים ובטלוויזיה בלי הרגשת הבושה 

שהגוף שלהן מכוער והן צריכות להתבייש בו. סוף סוף אולי גם יעלו את המודעות לבגדים הקטנים בגודל של ילדה בת 8 שנמכרים בחנויות רבות כגון HNM וTWANTY FOR SEVEN שנשים מלאות יותר לא מצליחות למצוא את עצמן שם, כי הכל קטן עליהם! סוף סוף אנשים מלאים יותר לא יצטרכו לשמוע שהם צרכים להרזות בגלל הבריאות בעוד שהאנשים מסביבם בכלל מתכוונים למראה שלהם כי נאמר ששמן זה מכוער ורזה זה יפה. אני לא אשכח

שראיתי תוכנית בערוץ 2 והראו שם ילדים קטנים בדילאי 3 עד 5 שהתבקשו לצייר את האדם המושלם וכל הילדים מלבד 2 ציירו אנשים רזים וכשנשאל

מדוע הם אמרו שאנשים שמנים הם מכוערים ולא רוצים אותם בתור חברים שלהם. אני יודעת שיש עוד זמן עד שכל הדברים האלו יקרו, אבל בסופו של

דבר הם יקרו, "מסע מתחיל בצעד אחד קטן" לא?     שיהיה סופש רגוע ושקט :)

עידכון קצרר כי הייתי חייבת. במקרה מצאתי בלוג, אחד הבלוגים שהכי נגעו בי בכל האלף שנה שאני פה בישראבלוג. על נער בן 17 שחולה בבולימיה, כולכך כואב לי עליו, ובאחד מהפוסטים שמצאתי שלו שחפרתי אחורה בבלוג שלו, הוא כתב פוסט שכיביכול הפרעת האכילה כתבה עליו. קשה ממש קשה אבל חובה לקריאה, ופה אני אומרת, זה אחד מהבלוגים שלא נלחמים להיות חולים, אלא המחלה נלחמת עליהם. מקווה שתבריא בלוגר יקר! http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=824537&catcode=&year=2012&month=12&day=0&pagenum=3&catdesc=