| 1/2013
אבא
אבא.. ככול שהזמן עובר אני מרגישה מבולבלת יותר ויותר. זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת לך משהו באמצע הלילה למרות שאני יודעת שזה לא יגיע אליך לעולם. אני גם לא בטוחה עד כמה אני רוצה שזה יגיע. לפני 18 וחצי שנים הגעתי לעולם. עולם שהייתי בטוחה שיהיה לי בו טוב, עד כמה שאפשר להיות כמובן. תמיד אני חושבת על המשפחה המושלמת, והמשפחה שלי אפילו לא קרובה ללהיות הממוצעת. אתה ואימא גרמתם לי לחיות בשנאה רבה. כשהייתי בת 4 התגרשתם. הגירושים היו דווקא טובים והחלטתם להישאר בקשר חברי. אני לא זוכרת הרבה מאותה תקופה. כשמידי פעם יוצא לנו לדבר על זה אתה שוכח מחדש שכבר קרוב לאלפיים פעמים סיפרת לי שכשהייתי בת 4 לאחר שהתגרשתם ישבנו על ספסל אני ואתה, הנחתי יד על כתפך ואמרתי "אל תדאג אבא, כמו שים סוף נחצה לשניים ובסוף חזר ככה זה גם הורים, אתם תחזרו להיות ביחד." קשה לי להאמין בכל פעם מדש שילדה בת 4 אומרת דבר כזה אבל נו טוב... הייתה תקופה שהיינו באים אליך לבית החדש וישנים שם כולם- אחותי, אחי, אמי ואני. אהבתי לבוא אליך למרות שהיו לי שני בתים. היינו מתכרבלים יחד מתחת לשמיכה ובימים גשומים היית מכין לי ולאחותי אמבטיה חמה מלאה בקצף ובזמן שאני והיא ישבנו בפנים ושיחקנו אתה ירדת למכולת מתחת לביתך וקנית לנו שוקולד תות, האהוב עלינו ביותר. את הימים לאחר הגשם בדרך כלל בשישי או שבת היינו מבלים אצלך, היית לוקח אותי לחוף הים והיינו אוספים צדפים וקונכיות שנסחפו לחוף לאחר הסופה. לאחר מכן היינו יושבים ביפו העתיקה במקום שקראנו לו "המרפסת" אשר השקיפה על כל הנוף והיינו אוכלים פיתות תוך כדי שאני מקשיבה לסיפורים שלך על אלים מיתולוגים וסיפורים קסומים ויפים. היית הכי חכם בעייני. אולי אפשר להגיד שבמקום כלשהו הערצתי אותך. לא הייתה תשובה לשאלה שלא ידעת. בזכות הסיפורים אפילו קיבלתי מאה באחד מהמבחנים כשסיפרת לי אודות היווצרות הפנינה. עד היום אני זוכרת את הסיפור הזה. זה היה כשהייתי בכיתה ג' בת שמונה בערך. אז היחסים בינך לבין אמא התחילו להתחמם. אתה הפסקת לשלם מזונות ופטרת את עצמך מכל תשלום אפשרי למעני ולמען אחותי. מגיל צעיר אני זוכרת את הצרחות שהיו בינך לבין אמא. את הקללות. אמא התחילה לשנוא אותך שנאה טהורה, ולמרות המוות ביסוריים שהיית מאחל לה, היה נראה שבאיזה מקום אתה עדיין חושק בה וברצון לחזור להיות איתה בקשר. תמיד אמרת לי שבגללה אנחנו כבר לא משפחה אמיתית. ואני תהיתי לגבי המנוח משפחה אמיתית, חשבתי שהכל נהרס והאשמתי את עצמי. תמיד ניסיתי לפייס בין שניכם ומעולם לא הצלחתי. בניגוד לאחותי, אני הייתי הילדה השקטה, הילדה הטובה והממושמעת. תמיד היית קורה לי "הילדה של אבא" שבעצם, הייתי של אמא. רק של אמא. את היום שהתחלתי לשנוא אותך אני זוכרת היטב. אחותי מעולם לא הייתה ילדה קלה. כשהיינו אצלך בבית והחלטנו לצאת לטייל שלושתנו היא לא רצתה לצאת החוצה והתחילה לריב איתך. אני הייתי בסה"כ בת 8 ואחותי בת 12. דחפת אותה למעלית בכוח תוך כדי צרחות וכשהיא מנסה לצאת החוצה ולברוח הרמת את ידתך הגדולה והחזקה ואפשר להגיד שדי פיצצת לה את הפנים. היא התחילה לבכות וברחה. הטיול כמובן התבטל ובמקום זאת היינו בחיפושים אחריה. איכשהו היא הצליחה להגיע לבדה הביתה, שהיה רחוק כשעתיים הליכה מהבית שלך. יום לאחר מכן הפנים שלה היו עם סימן סגול כחול. אז כבר הבנתי שאתה לא כזה תמים. היום, אני מבינה את המצב טוב יותר, אני מנסה להדחיק דברים שקרו למרות שאם אני מנסה, אני בהחלט מצליחה להיזכר. היית מתעלל באחותי, מכה אותה מכות רצח, היא הייתה חוזרת הביתה עם סימנים כחולים וסגולים על כל הגוף לאחר שהייתה איתך עוד לפני שהתגרשתם. היית מקלל אותה ומשפיל אותה. לא רק אותה אבא. גם את אמא ואחי, אני יודעת.. על אחי היית זורק אוכל וצועק עליו שהוא ילד טיפש, קרעת מול עיניו את המחברות של בהי"ס ואת הספרים ואמרת לו שהוא מטומטם ושלא יצא ממנו כלום. בן כמה הוא היה אתה זוכר? בן 9 אבא. רק בן 9. אימא ישנה עם סכין מתחת למיטה כעוד הייתם נשואים אתה יודע את זה?היא סיפרה לי שהיא התקשרה כמה פעמים לעמותות שאמרו לה להסגיר אותך למשטרה אך היא כולכך פחדה ולא עשתה דבר חוץ מלישון בפחד עד שהתגרשתם. גם כשאחותי ישבה על עדן החלון ואמרה שהיא רוצה לקפוץ אמא לקחה אותה לבית החולים לילדים כדי לברר מה קורה עם הבת שלה. אני באותו זמן היית אצלך. כששמעת את הבשורות הרמת את השולחן וזרקת אותו באוויר וגם כמה כסאות, כמעט פגעו בי. אני ישבתי מצונפת לכדור ורועדת מפחד. ביקשתי ממך לצאת לטיול כדי להירגע וכל הדרך אחזתי בידך ואמרתי לך "אבא יהיה בסדר לא יעשו לה כלום אל תדאג". ואתה באמת נרגעת. איכשהו המילים שלי הפכו למקום היחיד היציב בעולם בשבילך. חיבקת אותי ואמרת לי שאתה אוהב אותי. אני לא החזרתי תשובה. לא הבנתי כבר מה אני אוהבת. אין זיכרון ממך כשאני ואחותי היינו איתך שלא קיללת אותה פגעת בה או הרבצת לה. עם השנים אחותי הפסיקה להתמרד כלפי אמא והפסיקה לאט לאט את הקשר איתך. בהדרגה הוא נותק לחלוטין. גם אחי החליט שאין כל טעם להיות בקשר עם אדם אלים שכמוך. בכמה שנים האחרונות נהיית חולה. חולה בכמה וכמה סוגי מחלות קשות שמקשות עליך לתפקד ולעבור את היום. אין שבוע שאתה לא מגיע לבית החולים. אין שבוע שאני לא שומעת את צהלות השמחה של אמא (ועכשיו גם את של אחותי) על זה שקרה לך משהו, ובתקווה גדולה ממנה שתיכנס לבית החולים ותצא ממנו בארון קבורה. נורא נחמד לי לשמוע את זה... (לא באמת). אז בתקופות הקשות האלה, אני נשארתי העוגן היציב היחידי שקיים למענך. אני זאת שמתקשרת אליך כל יום ויום לשאול מה שלומך, ולראות שאתה עוד בסדר. אימא שונאת אותי על זה, היא לא מצליחה להבין איך אחותי ואחי ניתקו ממך קשר והבינו מה פרצופך האמיתי ואני, הילדה החכמה של הבית עודני בקשר איתך, מסרבת להרפות. "אמא תביני הוא במצב קשה ואני היחידה שנשארה לו בעולם, אף אחד לא רוצה לדבר איתו אפילו אחותו ואימא שלו." אימא תמיד עונה בלי למצמץ שזה לא מעניין אותה, ושמגיע לו למות אחרי כל מה שהוא עשה לנו. אז נכון, בהחלט הפכת את האווירה בבית לקשה, היית אלים כלפי כל בני המשפחה חוץ ממני, הכנסת אותנו לחובות, חוויתי בזכותך כמה וכמה ביקורים באמצע הלילה בבית שלנו של אנשים "נורא נחמדים" ו"ממש סימפטים" שדי רצו להעיף אותנו מהבית או לקחת לנו מכונת כביסה ואיזה מקרר עלוב וטלוויזיה. אז נכון, בגללך הרגשתי שאני נהרסת, כי הורדת לי את הביטחון לאפס כשקראת לי ילדה שמנה מיד לאחר שקנית לי גלידה וממתקים (אם אני כזאת שמנה למה קנית לי את זה?) נכנסתי להפרעות אכילה די בגלל הדימוי העצמי שהרסת לנו, אמא אוכלת ממך כל יום ויום חרא ומוציאה את רוב המשכורת שלה על התשלומים שאתה היית צריך לשלם ואפשר להגיד שדי הרסת לנו את החיים. אז למה אני עוד בקשר איתך? טוב אז זה לא רק בגלל הרחמים. למרות הכל אתה אבא, אתה אבא שלי, ואני רוצה להאמין שאנשים עושים טעויות. הרבה טעויות נכון אבא? אתה את חובך לחברה משלם כל יום בכך שהחיים שלך הרוסים כמעט לגמרי ועוד מעט גם לא תוכל לעבוד. למרות הפעמים שראיתי אותך משתולל כחולה נפש, אני מנסה להיזכר ברגעים היפים שלנו ביחד. נשבר לי הלב לשמוע איך כל הגוף כואב לך, איך אתה לא מסוגל ללכת וגורם לי לפחד להיפגש איתך מפחד שפתאום תמות באמצע הפגישה (אני כבר לא זוכרת איך עושים החייאה נשבעת לך). אני רוצה להאמין שתהיה בסדר אבא למרות שאני יודעת שזה לא יקרה. אני רוצה להאמין שאת הטעות שלך הבנת ושתחלים ושהכל יהיה בסדר. אני רוצה שנהיה משפחה אמיתית למרות שאני יודעת שזה לא יקרה כבר לעולם. ואני רוצה... אני רוצה להאמין שאני לא עושה טעות בזה שאני לא עוזבת אותך, למרות שכולם אומרים לי לעשות את זה. אז עד יומך האחרון (בניגוד לתקוות של כולם אני מקווה שזה יקרה עוד המון המון המון זמן) תדע שיש מי שדואגת לך ואכפת לה ממך, ואיכשהו למרות הכל אוהבת אותך. תהיה חזק אבא, בשבילי. ושוב למרות שזה לא יגיע אליך, אני שמחה שפרקתי קצת. שלך, בתך הקטנה....
| |
|  כינוי:
meduele בת: 31 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
