יצא לי לאחרונה לשים לב לשינוי בדור עכשיוי של הילדים. אני אומנם לא נולדתי לפני שלושים או ארבעים שנה, ואני יכולה לשפוט אך ורק על פי סיפורים שאני שומעת, אבל אני כן יכולה לשים לב לשינוי מה-19 שנים שאני חייה אחורה...

כשאני הייתי בביה"ס היסודי הדברים שעניינו אותי היו בובות הבראץ עם הראש הענק והגוף המעוות, לחזור מבית הספר ולראות קטנטנות ולשבת מול קלטת וידיאו (מישהו עוד זוכר את המילה הזאת בכלל?) ולראות דרדסים. החזיה הראשונה שקניתי הייתה בתחילת כיתה ז' ורק אחרי שבכיתי שאני לא רוצה לגדול.. להתאפר ולקבל את ה"סטייל" שלי התחלתי בסביבות כיתה ט או י' אני לא ממש זוכרת. ישבתי לפני כמה ימים עם שתי בנות שאני שומרת עליהן. אחת בת 4 ואחת בת 9. ישבתי על הספה בסלון שלהן כשהקטנה יושבת עלי וצפינו באחותה בת ה9 רוקדת, ריקוד שהיא הכינה עבורי. כשהיא סיימה היא רצה אלי ושאלה איך היה. חיבקתי אותה ואמרתי לה שהיא רוקדת מושלם. כשהיא התקרבה שמתי לב שמתחת לבגד הגוף שלה באיזור החזה יש משהו. שאלתי אותה מזה והיא אמרה לי "גוזייה". "תזכירי לי בת כמה את חמודה?" "בת 9" היא אמרה וחייכה. שאלתי אותה למה היא לובשת גוזייה והיא ענתה שיש לה ציצי גדול ושהיא מתביישת. אני מודה שדי נכנסתי להלם תרבות. חשוב לציין שמידת החזה שלה בקושי מגיעה למינוס A-4 (עובי של דף אוקי?) אני מנסה להתעלם מהעובדה שהילדה כבר מגיל 7 בטוחה שהיא שמנה שהמצב הוא שהיא בעצם שולקת כמו חפיסת אורז! אני זוכרת שכשישבתי איתה ועם אחיה בן ה10 לפני כשנה בשולחן כשהם אכלו איך שהוא הגענו למצב שהילדה סיפרה לי שהיא יודעת מזה הומו ומזה לסבית. מאיפה היא לעזאזל שואבת את הידע הזה! ילדות בנות 5 היום מצטלמות עם פוזה של נשיקה כמו שבנות בנות 17 או 16 מצטלמות. ילדות קטנות בבתי ספר יסודיים מתלבשות כמו שרמוטות. אני לא נגד להלביש את הילד בצורה יפה אבל ילדה בת 7 ששמה נעלי עקב, איפור, מכנס דפוק אותי שעוד שניה רואים לה את הכוס ומחשוף זה כבר מוגזם. ילדים יודעים דברים יותר ממה שהם צרכים לדעת, כשאני רואה ילדים כולכך קטנים יודעים כולכך הרבה אני שואלת את עצמי איך אני וחברים שלי היינו בגיל הזה וישר נזכרת שממש אחרת. אין תמימות לילדים של היום. זה משגע אותי שזה ככה. התוכנית בית ספר למוזיקה זאת אחת התוכניות החמודות, אבל מצער אותי שמה שמנסים להוציא מהילדים שמופיעים שם זה את הפרסום, את הריגוש והמשיכה לרייטינג. כף היד שמניח צביקה הדר על אחת הילדות ואומר לה "איזה מתוקה איזה מתוקה" נשמע כאילו הוא מדבר לכלב שלו ולא לילדה בת 9. אני ממש לא אומרת שהוא אדם רע, להפך אני אוהבת את הבנאדם הזה מאוד ומעריכה אותו אבל זה משגע אותי שמשתמשים בילדים קטנים כדי למשוך אחוזי צפייה גדולים למרות שאני יודעת שזאת חשיפה ענקית בשביל הילדים האלו. מאיפה הם שואבים את הביטחון הזה? הם מדברים, הולכים, מתנהגים מתלבשים כמו אנשים בוגרים מינימום בני 16! הכי נורא זה שההורים מעודדים את הילדים להתנהגות הזאת, והם לא מבינים שככה הם מקלקלים את הילדים שלהם..

במסגרת השירות הצבאי שלי יצא לי לבקר מישהי שילדה תינוקת לפני שבוע. יום לאחר שהתינוקת נולדה באתי לבקר את האימא. נכנסתי לחדר. האבא ישב על מיטה אחת והאימא שהניקה באותו הזמן את התינוקת ישבה על מיטה אחרת כשלידה יושבת הבת הבכורה שלה בת הארבע שיחקה באייפוד. ההורים הציעו לי שוקולד. לקחתי אותו אבל לא היה לי אומץ לאכול אז זרקתי אותו בטענה שלא טעים לי. האימא סיימה להניק את התינוקת ובאה להשכיב אותה במיטה. כשהיא הרימה אותה דבר קטן בגודל של חצי כרית נגלה לעייני היא הייתה כולכך פצפונת ומתוקה. ממש יפייפיה! כולכך התרגשתי להסתכל עליה. ההורים היו בעיצומם של בחירת שם. הם שאלו אם יש לי רעיון. הצעתי להם כמה שמות שהם נורא התלהבו. בסוף הם בחרו שם אחד מתוך הרשימה. "אגם". שם מהמם. השם הזה הזכיר לי את הפנים של התינוקת, בהירות כולכך ושלוות אחרי שסיימה לאכול. מעניין אותי לחשוב מה יצא ממנה בעוד כמה שנים. סביר להניח שלא נתראה יותר לעולם רק בצירוף מקרים מוזר. כשיצאתי נינוחה עם חיוך ענק על הפנים מהחדר שלה, והתחלתי ללכת לכיוון המעלית, התקשרה אלי חברה שלי וכשעניתי היא אמרה לי "אני בהריון." נהייתי לבנה. הייתי בטוחה שהיא צוחקת עלי אבל היא צילמה לי את תמונת האולטרסאונד. דמעות עלו בעיני. "מה את הולכת לעשות עם התינוק?" שאלתי אותה כאילו שאני לא יודעת את התושבה, או יותר נכון לא רוצה לדעת. "מפילה אותו מה נראלך!" התחשק לי לטרוק לה את הטלפון בפנים אבל עצרתי את עצמי מפעת מצבה הרגיש. לחשוב שבעוד כמה זמן היא תעבור הפלה. תינוק קטן שהיה יכול להיוולד לאימא מאושרת נולד לאימא הלא נכונה. למרות שחברה שלי גדולה ממני בשנתיים, היא עוד לא מוכנה להיות אימא. אני בעד הפלות במקרים של אונס או גילוי עריות, אבל אני לא מצליחה להבין למה בנות לא שומרות על עצמן, למה הן לא לוקחות גלולות\אמצעי מניעה. למה?! אתן גם פוגעות בפוריות שלכן וגם הורגות יצור קטן שהגיע למקום הלא נכון. אם לא הייתי עוברת הפלה בעצמי כמובן שלא הייתי שופטת. אבל אני יודעת איך זה, ואני עברתי הפלה לאחר שנכנסתי להריון לא רצוי כתוצאה מאונס. אבל מה התירוץ של חברה שלי? "שכחתי לקחת גלולות והוא לא שם קונדום." מה העניין ילדים זה לא עניין של מה וכך וגם לעשות הפלות זה לא עניין פשוט. תחסכו את זה לעצמכן אלוהים, תשמרו על עצמכן אנחנו במאה ה21 ויש מודעות לדברים כאלה ועדיין מתבצעות כל יום לפחות 4 הפלות בבית חולים של נערות שלא חושבות פעמיים...