ישבתי בבית קפה קטן ליד החדר כושר, סחוטה מאימון ראשון. דיברתי בטלפון עם חברה בזמן שחיכיתי לך. כשהסתכלתי לכיוון המדרגות הנעות, הפה שלי נפער לרווחה. ראיתי מישהו שממש דומה לך רק רזה ממך בצורה מוגזמת. ככול שהאדם הזה התקרב אלי קלטתי שזה אתה. זיהית אותי מרחוק, והתקרבת אלי בהליכה איטית. כשבחנתי את הליכתה אלי, שמתי לב פתאום שאתה צולע. קמתי אליך ונתתי לך חיבוק ונשיקה. לא האמנתי שאחרי זמן רב כולכך שנה אולי אנחנו נפגשים. התרגשתי ממש אבא. התיישבת מולי ושאלתי אותך בדאגה למה רזית כולכך. "אתה לא אוכל?" שאלתי אותך. ענית לי שלא. שאלתי למה וענית לי "אין לי תאבון והאמת שגם אין לי ממש.. אין לי ממש כסף." שאלתי אותך כמה זמן כבר לא אכלת ואמרת לי עשרה ימים. הנהנתי אבל ידעתי שאתה משקר. אדם שלא אכל עשרה ימים לא יורד קרוב ל20 קילו במשקל. הבנתי שלא אכלת כבר תקופה ארוכה. ביקשתי להזמין אותך לאכול אך אתה סירבת. רק צבטת לי בלכי בעדינות ואמרת כמה שהתגעגעת אלי. היה לי כואב לראות אותך במצב הזה. בקושי נושם, חיוור ורזה כמו שלא היית אולי אפעם! שאלתי אותך למה אתה ככה וענית לי "יקירה שלי, אני לא אוכל כי אין טעם לאכול, אין לי טעם לחיים..."

"אבל אבא, יש לך אותי, אתה חייב לטפל בעצמך".

"אני מותש.. כבר הגיע הסוף אין טעם יותר". המילים שלך חדרו לי כמו חרב לתוך הלב. הדמעות כבר עמדו לשתוף את פני אבל בחיים לא בכיתי לידך. תמיד הייתי החזקה ולא התכוונתי לשבור את זה אפעם. לא רציתי לדכא אותך יותר אבא אז לא בכיתי, נשארתי חזקה. אבל המילים שלך שהגעת לסוף ואין טעם יותר הדהדו לי במוחי בלי הפסקה. דיברנו על נושאים רבים ובכל פעם הזכרת איך אלוהים עושה מצוות עם אחרים אבל משאיר אותך מאחור. איך לכולם בסוף מסתדר הכל ורק לך נהיה רע יותר ויותר. אמרתי לך שאתה צריך להיות חזק, ושאסור לך לוותר. אמרתי לך שיש לך אותי ושאם איבדת טעם בהכל לפחות שתלחם למעני. שמת יד על ידי ואמרת לי בקול שקט שכמעט אינו נשמע "בובה יקרה שלי רק בשבילך אני חי". אז כבר באמת נשברתי אני ממש מצטערת אבל מה חשבת שאני עשויה מאבן? כמה בנאדם יכול להחזיק את עצמו.

ביקשתי ממך שנלך לאכול. הוצאת כסף מהכיס ובאת לשלם. אמרתי שאין מצבשאתה משלם אבל כבר שילמת. לא רצית לאכול לא היה לך תאבון. לא משנה כמה התחננתי לפניך. בזמן שאכלתי סיפרת לי בדיחות על כל מיני מערכונים ואני צחקתי מכל אחד ואחד אבל לא באמת הייתי שם. הראש שלי היה במקום אחר, במחשבה אין אני יכולה לעזור לך. פתאום משום מקום אמרת לי "אני רוצה להתייעץ איתך על משהו. לפני כמה שנים אמרתי לאחות שלך שאני רוצה לנתק קשר עם אמא שלי ומה שהיא אמרה לי מהדהד לי בראש עד היום. היא אמרה שאם אני אנתק איתה קשר אני אצטער על זה כל החיים." ניסיתי להבין מהי בכלל ההתלבטות שלך אם לשמור איתה קשר או לא. היא פוגעת בך, צוחקת עליך, משפילה אותך, מתעלמת מהמצב הבריאותי שלך ובכלל לא מתעניינת בך. היא מאשימה אותך בכל המצב שלה הבריאותי הכספי והחברתי. יש כאן שאלה בכלל? אמרתי לך שאם אתה מחליט לנתק איתה קשר אז אתה צריך להיות החלטתי ולא להתחרט על כך מאוחר יותר. נתתי לך את דעתי ותוך כדי שמתי לב איך אתה מקשב בריתוק למילים שיוצאות מפי כאילו הן קדושות. הרגשתי מוערצת בשיא הצניעות. כשקמנו ללכת נעצרת פתאום מתנשף. שאלתי מה קרה ואמרת שאין לך אוויר. עוד רגע והתעלפת. הלכתי לכספומט ומשכתי 150 שקל. כמה שיכולתי. כשיצאנו החוצה הבאתי לך אותם. אמרת לי שאתה לא רוצה לקחת ואמרתי לך שאני לא שואלת אותך בכלל, ודחפתי לך את השטרות ליד. החזקת אותם שניה תמימה ואז אמרת "טוב" והכנסת אותם לכיס. "חשבתי על זה.. אם את לא משתמשת בקופונים שהבאתי לך, אולי אני יוכל לקבל אותם חזרה? ככה אני אוכל לקנות איתם אוכל לשבת ואת הכסף שנתת לי להשאיר בכיס כדי שיהיה לי אם אני אצטר.. כמובן שאם את לא משתמת בהם..."

"ברור אבא, אני אביא לך אותם מחר אל תדאג אני לא צריכה אותם" אמרתי לך, ומבקשת תוך כדי שאם אתה נתקע שוב בלי כסף (מה שבטוח יקרה כי פיטרו אותך מהעבודה) תגיד לי ואני אביא לך. ראיתי את הבושה בך שלקחת ממני את הכסף "את מבינה את האבסורד? אני זה שצריך לתת לך כסף ולא להפך.." הרגעתי אותך ואמרתי שזה בסדר, ושאם אני יכולה אני נותנת.. כאב לי עליך אבא כולכך כאב. למרות שהכי שמחתי בעולם שניפגשנו סוףסוף כעסתי על עצמי שלא יכלתי לעזור לך יותר. בתחנת אוטובוס ספרנו את מספר המחלות שיש לך. 10 מחלות. ואז הוספת עוד אחת ואמרת "ייאוש" זה 11 מחלות.. הבטתי בריצפה ולא ידעתי מה להגיד. בלי להסתכל עליך הזכרתי שוב שיש לך אותי. אז אמרת את צודקת, אז שוב חזרנו ל10 מה יהיה? צחקתי ואתה צחקת ואז הגיע האוטבוס. התחבקנו ואמרת שתחפש דרך להתקשר אלי מחר כדי שניפגש. עליתי לאוטובוס ונסעתי הביתה. כשהגעתי נכנסתי למיטה ובכיתי מתחת לכרית. לא הגיוני שאתה תסבול ממחלות בזמן שאני בריאה. לא הגיוני שאתה תהיה במחסור בזמן שלי יש כסף. לא הגיוני שלי יהיה טוב ולך רע. לא הגיוני שאני אחייך ואתה תבכה. ולא הגיוני שלאדם שעשה הרבה טעויות אבל בתכליתו הוא טוב, יהיה כולכך רע! לא הגיוני פשוט לא!!!!