The best thing you can give yourself is never giving up

אז - רק להבהיר, למי שלא יודע, כי זה קצת מוזר - הסיבה לביקור שלי פה היא כי אבא שלי עובד פה, בעיירה נידחת עם 6.5 מיליון תושבים.

היום היינו בשנחאי - זה היה די נורא, כי כאב לי נורא הגב, ואז הברך, ואז הרגליים... אבל חוץ מזה, היה... טוב (?) 

הכל בסין ירוק. אף על פי שזיהום האוויר מוגדר - באחת הערים הנקיות יותר - כ unhealthy, הם מקפידים מאוד על גינות ודברים כאלה. הפארקים מהממים, ואיפה שאין גורדי שחקים יש ירוק (אף על פי שלפעמים מפספסים את זה אם לא מסתכלים למעלה, כי יש עצים יפים כאלה ברחובות). האמת היא שהירוק לא חדש לי, הוא נמצא גם בעיירה הנידחת שלי (אבל שכחתי להזכיר את זה קודם).

חוץ מבגנים, היינו גם בבניין בגובה 351 מטרים, שכשעולים ממש למעלה הרצפה שקופה ואפשר לראות את הרחוב וזה מתחתיך.

זה הבניין - הבניין הכי גבוה עם העיגול הזה. (מודה שלקחתי תמונה מהאינטרנט כי אין לי כוח להסתבך עם להעביר דרך המייל תמונה מהפלאפון של אבא שלי)

יש הרבה מנהרות שעוברות מתחת לכבישים, במקום מעבר חציה, ובדרך כלל יש מין מרכז קניות בתוך כל מנהרה או לפחות כמה חנויות.

כשאבא שלי היה בשנחאי הוא סיפר לי ששם הסינים מבקשים ממך לצלם אותם ואז מתחילים לדבר איתך באנגלית - האמת היא שלא בדיוק האמתי עד שזה קרה לנו היום. הן דיברו איתנו איזה חמש דקות ואז הציעו לנו לבוא איתן לאיזה תערוכה, ואחרי שסירבנו - כי יש לנו חיים ותוכניות משלנו, תתפלאו - והן הלכו, אבא שלי אמר שיצאנו מזה בזול (ז"א, שבדרך כלל מדברים איתך הרבה יותר זמן). בכל אופן, הן היו סיניות מאוד נחמדות.

בפוסט הקודם (נראה  לי) אמרתי שנהגי מוניות לא מדברים. אז הם לא מדברים, נכון. אבל יש להם נטייה להמהם שירים. זה היה די משעשע, הסיטואציה.

בכל אופן, אולי אני אכתוב גם פוסט מחר, אבל אני לא בטוחה. אני רוצה לעדכן את הבלוג הרבה - ופה יש לי הזדמנות, כי בדרך כלל אני לא כותבת על עצמי, כי אני גרועה בזה רצח, ועכשיו יש לי קצת חומר - אבל אני לא רוצה לחפור, ואני קצת עושה את זה.

אז נגמור בברכות ערב טוב (לכם), לילה טוב (לי) וחנוכה שמח (כי זה החג הכי טוב של היהודים)

נקווה שאני אצליח להירדם הפעם - לפני שני לילות לקחו לי חמש שעות להירדם, אני חושבת שזה בעיקר כי הכריות תפוחות מדי ואני רגילה לכריות מלפני 20 שנה (והן באמת מלפני 20 שנה, כמו עוד חצי מהדברים בבית שלי) והמיטה קשה כמו עץ (אין לי איך להבהיר את זה, אבל אני לא מגזימה).