The best thing you can give yourself is never giving up

סילבסטר בני יורק

או השם הדי-שונה של זה באנגלית: new year's eve

ועד הנקודה הזאת כבר הבנתם על מה הסרט. סרט המשך ל"יום האהבה" שזה סרט ממש חמוד (שטיילור סוויפט משחקת בו ועוד מלא אנשים מדהימים ובקציור אם עוד לא ראיתם אתם חייבים לראות).

טוב, קומדיה רומנטית, סיפור על כמה זוגות בערב היום האחרון של השנה... ופה מתחלק העולם לאלה שאומרים (אני מתכוונת לקומדיות רומנטית באמירה הבאה) "מה יש לא לאהוב?" או, "מה יש לאהוב?"

כמובן, אני בצד של "מה יש לא לאהוב?" 

בקיצור, אני ממש אהבתי (לא שאמרתי את זה ב- 10 דרכים שונות ב- 7 שורות האחרונות)

*

ועכשיו, קטע קצר שלי (שהוא בעצם ההקדמה לסיפור הכי-רציני-מאלה-שכתבתי-עד-עכשיו אבל זה פשוט נשמע פלצני.)

שקט

שתיקה יכולה להתפרש בשני מובנים, זה מה שרוב האנשים לא מבינים.

האחת, שתיקה מעיקה או מפחידה, שתיקה ששותקים אותה ביחד. שתיקה שמשמעותה בדידות ואומללות, איך שלא תסתכלו על זה.

השניה היא שתיקה שמשמעותה שקט ורוגע, שתיקה שנוכל למצוא בקלות כל עוד אנחנו בחברת עצמנו בלבד, והיא נדירה ביותר בקרב זוג או קבוצת אנשים.

שתי השתיקות הללו, השונות אחת מהשניה כמו השמש והירח, מחלקות את העולם לשלושה:

האנשים הרגועים והשמחים, שתמיד ימצאו מחסה בשתיקה הרגועה; האנשים האומללים והבודדים שמכירים רק את השתיקה המפחידה – שהיא מקור האומללות והנחמה שלהם גם יחד; והאנשים השתקנים יותר, שמכירים את שני סוגי השקט ופשוט יודעים את העולם טוב יותר.

רק הם ידעו שאלה אותם הדברים השונים.

(אגב, קוראים לסיפור "אותם הדברים השונים")

*