איזה יום משגע קיבלנו היום! M יצא לעזור לחבר לעבור דירה ואני, שיצאתי אתמול לרוץ אחרי 5 ימים של בית כי כאב לי פה ואחר כך שם ואז סתם התעצלתי החלטתי שגם היום אצא לסיבוב :) אתמול עשיתי ריצת אינטרוולים של 6 וחצי ק"מ לעומת ה 5 שאנחנו בד"כ עושים. התחלתי גם לעשות פלנק ולאט לאט אני מאריכה את הזמן. אחי (ההורס מאוהבת בו) ייעץ לי לקנות דלגית אלומיניום (ולקפוץ לו) אז אני גם קצת מקפצת חח. אז היום, אחרי שעליתי על המשקל וגיליתי שעליתי 800 גרם (איזה עצביייםםם!!!) החלטתי לנצל את היום. יצא לנו יום שמשי ולא קר מדי (4+ מעלות) אז חשבתי לעשות סיבוב גדול מסביב לנהר. הטבע פה משגע ויש פשוט מרחבים ענקיים ללא כביש בשביל לרוץ, לטייל, לרכב על אופניים אוסתם לשבת ליד הנהר. אחרי התלבטות מהירה (שעברה לי אחרי שעליתי על המשקל) החלטתי לא לעשות סתם הליכה אלא ללכת לרוץ :) מדהים מה שהספורט החדש הזה עושה לי, אני מתחילה להתמכר. אני חושבת שיש לי נטיה להתמכר או יותר נכון להיות אובססיבית ועכשיו זו לפחות אובססיה בריאה. אני משתמשת באפליקצית ה 5K שעוזרת ללמוד לרוץ את כל 5 הק"מ. אז אמרתי לעצמי שאחיל ומשם נראה וראיתי, עשיתי פעמיים את התכנית היומית ויצא שעשיתי 7 ק"מ אינטרוולים ועוד בנוסף לזה 1.5 ק"מ הליכה (הייתי צריכה איכשהו לחזור הביתה :) ). הסתבר ששיפרתי את הק"מ שלי ל 6.5 ד' אבל זה לא עקבי אז כמובן שיש לאן להשתפר. איזו הרגשת חופש זה לרוץ! בפעמים הראשונות זה היה בעיקר סבל אבל עם האפליקציה איכשהו כשהיא סופרת לי ד' אני ממש נהנת ומתמסרת להרגשה, למוסיקה, לטבע. השמש היום הייתה כל כך חזקה שכבר הצטערתי שלא השתמשתי בקרם הגנה אבל לא נשרפתי (זה יכל להיות משעשע להשרף באמצע החורף). בעודי רצה נגלה לעיני האגם הקפוא שלא ברור איך בטמפרטורות של פלוס הצליח לקפוא אבל טוב שכך, זה מראה מדהים! באיזשהו שלב כשהדרך הפכה לישרה רצתי בעיניים סגורות כשאני פותחת חריצים קטנטנים רק כדי לוודא שלא ירדתי מהמסלול. ההרגשה הייתה פנומנלית, השמש מלטפת את פני, הרוח לא חזקה מדי, המוסיקה מדרבנת קדימה, הרגליים רצות מעצמן והמוח נח ממחשבות ומתמסר לרגע, לתנועה... אני יכולה להגיד בפה מלא שכל הגוף שלי התמלא אנדרופינים, אנרגיה ואנרגיות חיוביות :)
בדרך יצא לי לחשוב על כמה דברים אבל פתאום קפצה לי למוח אחת הסבתות הגרמניות מהמתנ"ס. אין לי איזה אינטואיציות מיוחדות ואני לא אסית בקריאת אנשים למען האמת אבל מהמימיקה ושפת הגוף שלה הרגשתי דחיה. היא לא הייתה נחמדה או חייכנית מעבר למה שהייתה חייבת (לעומת חברה שלה ששפעה חיוכים אבל לא הרגשתי שהיא מבסוטית שאני שם וזה יותר מכביד עליה מעוזר). היא נתנה לי וייב של אני חייבת להיות נחמדה אלייך אבל תתרחקי אני לא מחבבת אותך. ופה מגיעה הטרנספורמציה שלי. הסתבר לי במהלך האימונים שקשה לי עם ביקורת ושיפוטיות ואני נוטה לחשוב שאנשים שופטים אותי גם במצבים שלאדם מהחוץ זה מש לא מרגיש ככה. אני גם חייבת שיחבבו אותי ושיאשרו אותי כי כשאני מרגישה שלא מאוד קשה לי להמצא בסביבה הזאת ואני מנסה בכל הכוח להוכיח את ה worthy שלי. הפעם הבנתי או לפחות חשדתי שהיא לא מחבבת אותי ובפעם הראשונה, זה פשוט לא עניין אותי בכלל. הרגשתי שהיא לא חייבת לחבב אותי כפי שאני לא מחבבת את כווולללםםם ושזה בסדר גמור וזה לא עושה אותי פחות טובה או כל דבר אחר. אני לא צריכה את האישור של כולם, הכל תקין. זה הפתיע אותי לטובה כי לרב הייתי כן מנסה לתקן את הרושם שלה ולגרום לה לחבב אותי. הפעם החלטתי שזה לגמרי החלטה שלה ואני לא מתערבת.
כשחזרתי הביתה M עוד לא חזר והתפנתי לעיסוקים שלי. כשהוא חזר התיישבנו לאכול ארוחת שאריות מעולה בתוספת סלט, דיאטטי זה לא היה אבל כללל כך טעים שהוכרזתי בתור המאסטר שף של הבית :) אז הינה המתכון: פאי רועים/ Sheperd's pie
בנוסף התחלתי לראות סדרת בנות שלפי דעתי ממש ממש מותחת ואני כבר יומיים צופה באדיקות M טוען שזה ממממששששש גרוע ;) זכותו חחח Quantico
הדבר היחיד שעוד לא נסגרתי עליו זו הדמות של הבחור היהודי ששירת בצה"ל. אני שונאאאתתתת סדרות שמוציאים אותנו לא יפה כי לדעתי יש לנו את הצבא הטוב והמוסרי ביותר! נכון שיש פאשלות ונכון שפה ושם יש אנשים רעים שעושים מעשים רעים ואני ממש לא מצדיקה את זה, אבל בכל חברה וארגון יש וזה לא הופך את כל הארגון לרע, ממש לא. בכל מקרה סדרות שגורמות לישראל ולצבא שלנו במיוחד להיראות רע הן סדרות שאני בהפגנתיות מסרבת לראות, לא כי אני לא רוצה "להסתכל לאמת בפנים" אלא כי אני מאמינה בכל ליבי שזה פשוט שקר ושטויות שאולי אפשר למכור למי שיושב בחו"ל אבל לא לנו. (ולא, אני ממש לא הייתי בעד ליאור עזריה למען הסר ספק אבל אני כן בעד לשמור לעצמינו (בתוך המדינה ובתוך צה"ל) ולפתור בעצמינו את הפאשלות שלנו ולא לתת לכל מני חולערות מ"בצלם" ו"שוברים שתיקה" לחגוג על זה ולהוציא את זה החוצה כי הם ממש ממש בטעות היו שם וממש בטעות צלמו את כל המתרחש והם, למען הסר ספק בוגדים בעיני כי הם לא רוצים אפילו לנסות לתת למדינה שבה הם חיים את ההזדמנות לטפל בדברים, אלא מלשינים הלאה וזה דוחה ולא ראוי בעיני.)