שלומלום :)

אז גם היום בלב כבד וכשאני בלחץ מזה כבר שבוע, נסחבתי להתנדבות :)

כל יום מגיעים לעבוד שם מתנדבים אחרים אז היום הכרתי את מרטינה ודיטר והם מקסימים ממש!!!

הם יצאו מגדרם כדי ללמד אותי גרמנית וכדי שאבין ונתנו לי את המקום לדבר, מאוד העריכו את הנכונות שלי ובאמת ממש השתדלו.
היום כבר הייתי גיבורה גדולה ודיטר השאיר אותי לבד בקופה (לעומת הלגה משבוע שעבר שהייתי מפקחת עלי
באיזה 10 עיניים ובהלם מכל דבר שהיה קורה שונה מאיך שהיא רואה לנכון... חולת שליטה).
זה התחיל ממש נחמד אבל מההרגשות מ 4 יורו (על ארוחה שעולה 3.80) הייתי מחזירה עודף 50 סנט...
למזלי מישהי מהלקוחות שמה לב ואני בבושת פנים ניסיתי לחשב כמה אנשים קבלו יותר מדי עודף ולאחר שהחלטתי שזה משהו כמו 3 אנשים זרקתי 1 יורו לקופה רק כדי להיות שקטה :)

אם למישהו יש טיפ איך ללמוד חיסור פשוט מהר... אני מאוד אשמח כי אני נורא נלחצת מזה ועושה טעויות הזויות :) 

בכל מקרה, היום באמת היה ממש נחמד, עזרתי לאימן שהיא הגיעה מאחת מארצות ערב והיא פשוט נדירה ואמהית להפליא, קשקשתי עם נסרין מלבנון שהיא עוזרת עם הילדים והייתה באה לחזק אותי ולעודד שזה ממש לא מובן מאליו,
מרטינה ודיטר שכיוונו וחייכו ממקום אמיתי וזה היה כייף גדול ועוד ועוד אנשים...
למשמרת ערב הגיעה עוד מישהי ממש ממש חמודה קצת יותר מבוגרת שהסתבר שהיא הייתה בביקור בארץ, בקיבוץ
וסיפרה לי כמעט עם דמעות בעיניים כמה זה היה חשוב בעיניה אחרי המלחמה והכל... מאוד הערכתי את זה.
לעומתה קלטתי את אלקה שהיא לדעתי גרמניה והתנהגה בצורה מאוד מסוימת שגרמה לי לחשוב שאם היינו בשואה חלילה, לא הייתי רוצה להיות בשום אופן השכנה שלה. היא פתחה עיניים על כל מי שלקח חתיכת לחם נוספת בטעות, כל דבר שהיה נראה לה "חשוד" היא הייתה רצה לדווח להנהלה והמימיקה שלה של שטינקרית חחח אי אפשר להעביר את זה אבל היה בזה משהו מאוד הזוי כמו איזו דמות מסרט שהיא שיחקה למופת.
ואולי אני לחלוטין לא בכיוון, גם יכול להיות.
קלטתי עוד פעם שעברה מישהי עם מבטא שנשמע לי מאוד מוכר :) וכיוון שרוסים תמיד מזהים "אנשים משלנו" ניגשתי אליה היום.
היא כמעט פרצה בבכי כשהתחלתי לדבר אתה רוסית :)
היא התחילה לספר לי בשטף כמה קשה ושהיא 19 שנים בגרמניה ומסתירה מהילדות שהיא עובדת בתור מנקה כי היא מתביישת ושהיא הולכת לקהילה היהודית ושיש לה גם משפחה בארץ וישר קלטה שאני גם רוסיה וגם יהודיה חחח  
ישר הרגשתי וגם שמעתי על הדחיה שלה מהגרמנים שהיא הכלילה והגדירה כערמומיים שלא רוצים לעבוד וזורקים עליה את העבודה (למרות שגם היא טיפוס אז אני לא שוללת שהאמת שלה מאוד סובייקטיבית חחח) אבל הקונפליקט מוכר עד כאב, ילידי המקום לעומת אנשים שמגיעים מארצות זרות וכל הדקויות שקשורות לזה...  
פשוט זה בטוח לא, בלי קשר לאם היא באמת צודקת בהרגשות שלה או שהיא רואה את הדברים מהמקום המסוים שלה... היא לא יכלה להפסיק להודות לי שהייתי שם, שניגשתי אליה, שדיברתי איתה, הרגשתי כמו איזו קרן אור ביום הגרמני שלה וזה שימח והעציב אותי שככה היא מרגישה במקום שבו היא חיה כבר 19 שנים.
מעבר למדינה עם תרבות אחרת ואי שליטה בשפה על בוריה זה דבר נוראי וממה שהבנתי גם מצבה הכלכלי לא פשוט ובכלל היא נורא מתגעגעת הביתה...
סיפור מוכר ועצוב והרגשתי שלי היה מזל מאוד גדול שההורים שלי לא חווה בצורה כזאת את העליה והמעבר ולא מרגישים אנטי לכל דבר או אדם ישראלי. פתאום הבנתי שלמרות שאנחנו לא איזה טחונים או משהו אבל כמה זה לא מובן מאליו שאנחנו חיים במצב כלכלי טוב ומספק ושיש לנו כל מה שנרצה כי שמעתי את הנואשות בקול שלה וזה ממש היכה בי.
כמה שונה אני חווה את גרמניה כאשר אני יכולה להנות מכל הפינוקים ברווחה גדולה ולהתנדב בלי טיפת רגשי אשמה שאני לא מביאה עוד קצת כסף הביתה, לא עבור כולם זה ככה ובאופן מפתיע קודם זה לא באמת התיישב לי בכלל בראש...
אני הבנתי שאני לגמרי חיה בסרט הורוד שבו שמו אותי ההורים שלי ו M, בהרמוניה עם המשפחה ועם מה שסביבי ואין לי אפילו את ההבנה הבסיסית שזה יכול להיות אחרת.
לאחר מכן נפגשתי עם האחראית על הקטע של אחר הצהרים היצירתי והיא הרגיעה אותי שלטווח הארוך הם כן מחפשים מישהו שיפעיל פינת יצירה לבד אבל שאני ארגיש בנוח לבוא לעזור לבחורה השנייה מתי שבא לי אם אני מעוניינת ודווקה אהבתי את הרעיון.
האמת שהיום דיברתי הרבה יותר בחופשיות, לא פחדתי כמו פעם קודמת והרגשתי שמבינים אותי הרבה יותר.
בעיקרון למתנדבים מגיעה ארוחת צהרים או סנדויץ אבל אני ירשתי מאמא שלי את הקטע של "להגעל" מדברים..
תכונה נוראית... ובקיצור אין מצב כמעט שאוכל בחדר אוכל (בקיבוץ ובצבא הייתי מאוד רזה חחח) ולכן שמחתי שלקחתי איתי סנדויץ.
כולם שם מתנפלים על האוכל אבל אני פשוט לא מסוגלת...
ואני חייבת להתאפס על עצמי! הטבח שם מזכיר לי את הדוור הנוראי שסיפרתי עליו ואני ממש מתקשה
שלא להלחץ ממנו כל פעם שהוא מגיע למרות שנראה שהוא אדם נחמד...
חוץ מזה האוירה שם מעולה בגדול, מגיעים אנשים מבוגרים מאוד נעימים וגם הורים עם ילדים וסתם אנשים שצריכים ארוחה מוזלת...
אחרי שיצאתי החלטתי לפנק את עצמי ועצרתי בהמבורגריה שיש שם באיזור עם ההמבורגר הכי טוב בעיר!
דפקתי ארוחה ב 11 יורו ולמען האמת קצת התביישתי... אנשים סופרים שקל לשקל ואני ככה עפה...
אבל הגיע לי פינוק :)
אגב אתמול הכנתי מטבוחה ברמה עולמית! M דפק חתיכות לחם שבקושי נכנסו לו לפה והיום כל החברה מהעבודה שלו ליקקו את האצבעות!
אז בבקשה:

מטבוחה:
http://www.thekitchencoach.co.il/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%95%D7%97%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%9F/

פרסומת מעולה שאיך לא, גרמה לי לבכות :)
https://www.facebook.com/dor1project/videos/737238686441430/