חוקרים את החיים מעבר לים וגם... החלטנו להקים משפחה |
| 6/2017
יש אנשים ש....
אני בן אדם סלחן מטבעי, לא אוהבת לכעוס על אף אחד (זה ממש מייסר אותי), מתייסרת כשכועסים עלי, אבל...
רקע:
לחברה האיטלקיה שלי (שאני אוהבת בכל ליבי) יש חברה רוסייה ולה תאומים בני שנתיים וחצי.
בעלה עובד פה והיא כל היום עם הילדים.
נפגשנו כולנו כמה פעמים עם הילדים והיה בסדר אבל אין מה לעשות כשיש כאלו קטנטנים זה הכל סביבם, ככה זה.
שבוע שעבר החלטנו להפגש (יותר נכון החברה הציעה ואני נאלצתי להסכים).
יום לפני החברה האיטלקייה שלי רשמה שהיא חולה ואמרתי טוב אז נבטל אבל הרוסייה הציעה שניפגש בכל זאת.
התמהמתי עם התשובה כי לא רציתי להפגש כשהיא עם הילדים כדי שאוכל לשבת ולקשקש בכייף ולא לרדוף אחריהם.
באותו רגע החברה האיטלקייה רשמה שאנחנו יכולות להפגש בלעדיה ואני שאלתי
אותה אם היא יודעת אם ההיא באה עם הילדים או לא...
הכל היה בסדר עד ששמתי לב שרשמתי את זה בקב' המשותפת (שמישהו יבטל את האפשרות הזאת כבר!!!)..
התנצלתי בקב' ואישית לבחורה רשמתי שאין לי שום דבר נגד רק רציתי להפגש לשבת בשקט (בין השורות היא הייתה אמורה להבין שבתור מכרה אני לא באמת אמורה לרצות לעשות לילדים שלה ביביסיטר ואולי היא בכלל זאת שהייתה אמורה להיות מנומסת ולשאול אותי אם מתאים לי שתביא אותם...)
במקום, היא התנפחה שלא שאלתי אותה אלא את החברה ועשתה מזה עניין (מסתבר).
היום שאלתי את חברה שלי אם היא כועסת והיא התחילה לשאול אותי למה לא שאלתי ישירות...
עכשיו אני תוהה, Why the fuck does it matter את מי שאלתי!? מה הרגישות הזאת באמצע החיים?!
יאלה תחליקי תתקדמי, למי יש כוח בכלל לחפור במי שאל את מי ולמה...
וגם אם לא שאלתי אותה מה כל כך נורא בזה שלא בא לי להפגש עם הילדים שלה ולא נעים לי לשאול
אותה כדי שלא תיעלב..
בקיצור מבחינתי סיימתי עם הבחורה הזאת ואין לי זמן לאנשים שמחפשים בנרות להעלב.
ואני ממש לא אוהבת לכעוס או לשלול אנשים (אני עד היום עצובה שדרכי עם חברה טובה נפרדו
עם סיפורי ההריון שלה..)
אבל בחיאת, בחיים לא הייתי מתעכבת על משהו כזה.
נו טוב זו בעיה שלה, אני לא מרגישה שהפסדתי משהו אבל נראה לי שהיא בהחלט הפסידה.
** או כמו שחברה טובה כתבה לי "לא כולם יאהבו אותך וזה בסדר"...
אני לא בטוחה שאני יכולה ממש לחיות עם זה :(
| |
|
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
