3+3 הימים שקדמו התאפיינו בעצבנות מוגברת, הפרשות מתאימות, בעיות שינה, חלומות, חום שחר גבוה, יקיצה מוקדמת, מלא פיפי, בכי וידיעה ברורה שאני בהריון. ואכן, שבת בבוקר גילינו שהצלחנו!!! ה "Schwanger" הגאה התנוסס לו בחיוביות על הסטיק יומיים לפני האיחור.
הלב שלי היה על 200 כש M שאל, "הצלחנו?" וסופסוף עניתי שכן! כל כך מעניין לראות את השוני, את הזהירות שבה אנחנו שמחים, את ההבנות שצריך להנות מכל יום ביומו והכי חשוב התקווה. אני קצת קוראת לזמן הזה לפני הספירה כי בגרמניה לפני שבוע 8 ששם כבר רואים דופק אין מה לקבוע תור בכלל. ומי בכלל סופר חודש ראשון (שהוא עד שבוע 7) ככה שיש לי עד תחילת אוגוסט להיות במצב צבירה לא ברור כאילו כבר יש אבל זה עוד כל כך ראשוני... אתמול טיילתי בפארק ושמעתי מוסיקה והיו שירים שגרמו לי לבכות וריגשו אותי. הרי כל זה כל כך לא מובן לנו מאליו, זה הגיע אחרי כל כך הרבה מאמצים וניסיונות, כישלונות ובכי וכאבי לב ומי יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר הפעם? אני באמת הייתי רוצה להיות בורה גמורה ואופטימית ולדעת בודאות שהכל יסתדר ומה שיש לי זה לקוות. אני באמת במקום אחר הפעם, יש לי מין רוגע פנימי מין שלווה כאילו הגוף יודע שיהיה בסדר ואני הכי רוצה לסמוך עליו בעולם. כמובן שהראש מדבר ללא הפסקה אבל אני באמת מנסה להשקיט אותו ולהנות מהרגע. הכל בסדר וזה מה שחשוב.
"אז אולי עכשיו תפסיקי לחשוב... אני מבטיח לך שהשמש תזרח גם עלייך, עלייך, אם רק תפסיקי לחשוב" כל הזמן גורם לי לבכות
אני משתדלת להגיד תודה על כל יום ויום, להנות ממה שיש ולהיות אופטימית, אין לנו שליטה על כלום והפעם אני מתמסרת לזה ומרשה לעצמי לדעת שאני לא יכולה להיות אחראית על הכל, הפעם המושכות בידי משהו אחר וזה בסדר אני שלמה עם זה. זה שיר שליווה אותי אז ועכשיו ממשיך ללוות אותי באופטימיות יותר מוחשית ואני מקווה שבאמת המילים יטמעו והכל יהיה בסדר
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
