התעוררתי היום ב 10 למרות שנרדמתי רק בסביבות 4 לפנות בוקר. לא יכולתי לישון כי הרגשתי כל כך רע עם עצמי, קניתי עד שנפלתי ממחשבי כאילו הורדתי איזה בקבוק וודקה לבד. כל מה שקניתי החודש היה ספיירים למה שכבר יש כי פחדתי שכשאחזור לא יהיה לי ואני מפחדת לדמיין מה הולך בארון בארץ. הייתי זקוקה ללחיצה הזו על הכפתור, זה הפך פתולוגי, עכשיו אני בעיקר מרגישה מטומטמת. אני לא רציתי לכתוב את זה אבל אני מרגישה שאם לא אראה את זה כתוב ואבין מה גודל הטירוף לא אצליח להרגע. בזבזתי החודש 700 יורו (!!!) על טיפוח וקוסמטיקה שכבר יש לי, כשתרגמתי את זה לשקלים חשכו עיני. הימים האחרונים עברו עלי בכיסוח הציפורניים, קניה והרגשת אובססיה של חסר, הא וניקיון כל הזמן הכל הרגיש לי מלוכלך. אני חושבת שבנקודת הזמן הזו ברור לי שדברים חייבים להשתנות, שהרילוקיישן הזה צריך לקבל תפנית ושאני חייבת למצוא לעצמי תעסוקה מחוץ לבית. ספורט תופס לי אולי שעתיים ביום סה"כ ועם כמה שזה נפלא זה פשוט לא מספיק. אני חייבת להתאפס, כי לגמרי זלגתי מהפסים.
אני לא מאמינה שכבר שנה עברה, בתקופה הזו בשנה שעברה היינו בארץ והתכוננו בהתרגשות שיא לחג. היינו כבר אחרי הבדיקות וידענו שיש לנו עוברצ'יק בריא בבטן וחיכינו בקוצר רוח לבשר את החדשות המדהימות בשולחן החג. האמת שממש לפני החג חשבתי לעצמי, אולי עדיף שלא נספר? ואם משהו יקרה? ואז החלטתי שזה בכלל לא משנה. כולם מאוד מאוד שמחו, בכל זאת אנחנו כבר יחד כמעט 9 שנים ומתוכן נשואים שלוש וחצי ומתוכן מנסים כבר שנה... היה שולחן מלא! כל המשפחה הגיעה ואני חילקתי מתנות וחיוכים כאילו אין מחר :) Little did I know אני שונאת את המשפט הזה מהספרים, תמיד שנאתי כי כל מה שיבוא אחריו תמיד גרוע. לנוביי גוד מתלוות המון ציפיות ואמונות וחוקים למשל "כמו שתחגוג ככה תראה השנה", "משאלות שתביע יתגשמו"... אז השנה שלי לא נראתה כמו החג הזה, מה לעשות. זאת הייתה שנה שממבט ראשון בא לי להגיד עליה שהייתה נוראית, ממבט שני יש גם דברים טובים. אבל כן הבעתי משאלה, ביקשתי ילד בריא ומדהים ואולי היא בעצם כן התגשמה כי האלטרנטיבה יכלה להיות שלא תתגשם ועל כך אני מודה. במהלך השנה הזאת עברתי הרבה שלבים, היפה שבהם היה שעזתי והתחלתי טיפול שבאמת שינה לי המון ועדיין ממשיך. טסנו לחופשה מדהימה בספרד וגילינו מהו שקט ויופי. ביקרנו משפחה והם ביקרו וחיבקו אותנו חזק חזק שנדע שלא משנה מה, אנחנו אהובים. גילינו את הזוגיות שלנו, בעיקר אחרי שהפסקנו לנסות להרות שוב והתחלנו להקשיב אחד לשני ולדבר. החלטנו להפסיק את הניסיונות בינתיים ולתת לעצמינו זמן שכמובן שזו החלטה לא פשוטה כי מבחינת גיל אנחנו אולי צריכים למהר אבל מבחינת הנפש זה היה צעד הכרחי. אני חיפשתי את עצמי השנה, חיפשתי וחיפשתי, ניסיתי דברים אבל פחדתי ועודני לצאת מהבית ולכן חיפשתי בפנים. חשבתי שזה יספק אותי וזה עשה, תקופה. עכשיו אחרי שמיציתי את הבית אני בדלת ומפחדת לצאת. זאת הייתה שנה קשה וארורה מהרבה בחינות, איבדנו הרבה אהובים, אבל גם למדנו הרבה על החיים ועל עצמינו. היום אנחנו נפגשים עם זוג חברים שרוצים לחגוג את החג המשפחתי והאהוב שלנו בנוסח גרמני. זה אומר ששום דבר ממה שאנחנו מכירים לא יהיה, ההיפך הגמור מהשנה שעברה. אני מקווה שאולי גם השנה החדשה בהתאם תהיה הפוכה ותביא שינויים ותעצומות נפש, מוטיבציות ומטרות ברות ביצוע, תוציא אותי מהבית באומץ ותביא שינויים חיוביים לחייינו. אני גאה בנו שהצלחנו לעבור את השנה שחולפת ובמקום להאשים את עצמי שהיא עברה מהר מדי בלי יותר מדי התקדמויות בשום תחום כמעט, גאה על שנשברנו וקמנו פעם אחר פעם ועל שאנחנו מסתכלים בעיניים חדשות על הכל, עיניים אמיתיות ומפוקחות יותר.
בשנה החדשה שאני מקווה שבאה עלינו לטובה אני מקווה לפגוש הרבה תקווה, הרבה התחדשויות טובות בכל התחומים, אומץ להעיז וגם מזל שיאיר את הדרך. אני מאחלת לנו לגדול כזוג וכאינדוידואלים, למצוא כמה שיותר תחומים מעניינים לעסוק בהם ביחד ולחוד, תחומי התפתחות חדשים ובעיקר הרבה שמחה וחוויות טובות. אני מקווה השנה שנעשה את הטיול המדהים שחלמנו עליו, שנחזור לארץ כדי להמשיך את החיים שלנו, שנמצא את עבודות חלומותינו, שנצליח להיכנס להיריון בריא ותקין בידיים מלאות ובהמון בריאות, שנמצא הנאות וסיפוק במה שנעשה ושהשנה הזו תהיה מדהימה. אני באמת מאמינה שדברים יכולים להשתפר, להשתנות ומקווה שיש לי מספיק כלים כדי לעזור לזה לקרות. לחיי התקווה, המזל והכוחות הגדולים שלנו שעוזרים להכל להיות טוב יותר. שתהיה שנה נפלאה לכולם!
טוק טוק, מי זה??? המתנה ש M הזמין לי בערב כריסמס!!!
הטאבלט החדש שלי הגיע אחרי שהייתי 6 שנים עם אייפד והוא כבר לא יכול עוד לסחוב את הגחמות שלי. וזה לא שהוא התקלקל או משהו (אפל לא מתקלקלים הם פשוט מתיישנים) פשוט הוא באמת לא מסוגל לסחוב יותר. אז השארתי עליו רק אפליקציות קריאה וסקייפ, בטח אעביר אותו להורים שלי בשביל נסיעות או קריאה...
אז הגיע החבר החדש שלי!!! ואחרי ההתלהבות הראשונית הבנתי שהמערכת שלו אף עפ"י שהיא אנדרואיד כמו שאני אוהבת שונה מזו שבטאבלט של בעלי (קיבלתי Lenovo ולו יש Samsung)... מה גדולה הייתה האכזבה :(
אני אוהבת להרגיש בתוך מכשירים בבית ופה הרגשתי זרה לחלוטין :(
עמד לי על הלשון להציע לו להתחלף אבל החלטתי לתת לחבר החדש הזדמנות ולנסות לביית אותו. בינתיים הורדתי תמונה יפה של חוף ים שתשמש אותי כ Wallpaper במקום הדיכאון המובנה ונראה איך מתקדמים משם. בהתחלה בכלל לא רציתי מכשיר לעצמי והתלבשתי על של M, עשיתי יוזר משלי והכל אבל המכשיר זעק שאין עליו מספיק מקום לשני בעלים וביקש יפה שאתפנה משם...
שמחה לבשר שהצטרפתי לקבוצת גמילה. גמילה מקניות ברשת או בכלל של מוצרי איפור וטיפוח. אני חווה בשנתיים האחרונות התרגשות עזה ממוצרים שאפשר למצוא פה במחירי רצפה וקונה בסיטונאות ושולחת לארץ. הגיע הזמן לשים לזה סוף שניה לפני שאוכל כבר לפתוח רשת משלי. כפי שאמא שלי אמרה לי, אין לך מספיק פנים לכל זה!!! וצדקה... נחמד לגלות שיש יפות ורבות כמוני ושאני לא לבד בעולם הצרכנות האכזר. את החסכים הנפשיים שלי כמובן לא אצליח למלא בקרמים, סמקים ובשמים לכן אולי הגיע הזמן לעשות סדר, לזרוק את הישן ולהתחיל אשכרה להשתמש במה שיש (ותודה לאל לא חסר..). יש לי את סינדרום ברה"מ שירשתי ואני נושאת בגאוה, שם היה צריך להשיג כל הזמן, לעמוד בתורים אינסופיים ולבסוף לצרוח מאושר כשהשגת!!! ככה היו מרכיבים למשל את סלט החובה לקראת נוביי גוד, חודשים! ואני ממשיכה בכאב גנטי לחוות את הפחד שיחסר ולמלאאאא למלא למלא את הארונות. החסרון הגדול מבחינתי הוא שדברים נשלחים לארץ מה שאומר שאני לא רואה אותם מול העיניים ו"מה שלא רואים לא קיים", כך אמר David Hume אמלההההה כנראה שכן הקשבתי במבוא לשיטות מחקר!!! (*** לא בטוחה בעצם שהוא אמר את זה כי לא מצאתי ציטוט כזה באינטרנט :( ) בכל מקרה, חסכים נפשיים לא ממלאים בדברים גשמיים ועל זה נעבוד.
אצלינו אפור, מאוד אפור ורוחני. איכס. גם אצלכם כנראה אז אתם יודעים בדיוק על מה אני מדברת. M כבר שבועיים בחופש ואנחנו קמים בשעה 11-12 ומתעצליייםםםם חצי יום. אתמול דווקא עשינו טיול גדול, הלכנו למכס לשחרר חבילה שהייתה בת ערובה שם, למזלנו זה היה מהיר ולא כואב :) לאחר מכן הלכנו לסופר ואחרי מחשבה מעטה החלטתי שבתפריט מרק עוף ושני סלטי אוליביה (זה סלט החובה לנוביי גוד) למה שניים? כי M אוהב את הנוסח המסורתי ואני את הישראלי שיצרנו במשך השנים בארץ. גם גיליתי שיש לי עודף גזר במקרר והתבאסתי שחסר ביצים אחרת כבר אתמול הייתי מכינה עוגת גזר מעולה, זה יחכה להיום.
היום עוד אין לנו תכנית ברורה אבל אני שמה לב ש M מתחיל לאבד סבלנות על הספה פה משלמאל, אני צריכה להוציא אותו לטייל ;)
לא כתבתי מלאאאא זמן שבועיים נראה לי לכן נאסף כל כך הרבה...
היום אנחנו כמה ימים אחרי הביקור של חמותי וגיסי (אח של בעלי הוא גיסי כמו שאח שלי הוא
גיסו של בעלי או שיש שמות שונים?)
חזרנו לרוץ אחרי ששבועיים כמעט התעצלנו והתכוננו נפשית יומיים וזה היה מצוין למרות הרוח והגשם :) אפילו שיפרתי את הק"מ שלי ל 7 ד'! בבית שמולנו חלונות ענקיים שמכולם מציצים עצי אשוח מרהיבים! אנחנו לא עשינו כי זה מבחינתי לפחות משהו שעושים עם המשפחה, מתאספים ומקשטים ורואים דברים מצחיקים בTV הרוסית. פה אין את זה אז הוחלט לוותר. מה שכן הדלקנו סוג של נרות חנוכה, מקווה שיספיקו לי ל 8 ימים חח
גם את הנוביי גוד אנחנו נחגוג שלא כהרגלנו די בסתמיות עם זוג חברים, בדרך הגרמנית שהיא לא מרגשת במיוחד. פה הם סופרים את הכריסמס אבל השנה החדשה זה לא כזה ביג דיל ואצלינו זה חג משפחתי גדול וחשוב... נאספו לי כמה וכמה סיפורים, חלקם מעצבנים חלקם טובים, אתחיל לשפוך פה לאט לאט :)
הסיפור הראשון הוא המשך לסאגת השיחות שלי עם בת דודה של M בעלי.
אני אוהבת אותה, היא בחורה טובה אבל היא בעיקר טובה במונולוג ובהנחה שאם היא יוצרת אתך קשר את הופכת להיות שבויה והיא שופכת את כלללל הסיפורים והאובססיות שלה בלי להתחשב אם זה מעניין אותי בתור התחלה ואם זה רלוונטי וממש אבל ממש לא מעניין אותה לשמוע את דעתי אלא לספר מה שיש לה לספר, נקודה. אז היא אלופה בהטלת פצצות גם לכן כשאני רואה "מה קורה" ממנה אני מתחילה לחשוש:
היא: שלום, מה קורה?
אני: הי הכל טוב מה שלומך?
היא: אצלנו חורף, הייתי בהלוויה היום..
(אוקי... הינה התחילו הפצצות לנחות... כי זה לגיטימי הרי לענות על מה שלומך ב"הייתי בלוויה...")
אני: אוי ואבוי מי מת?!?!
היא: אח של בעל של L (זאת שעבדה איתנו) מת .. סבל 10 שנים בסרטן דם
(היא חולה חולהההה על סיפורי טרגדיות).
אני: איזה נורא בטח צעיר
היא: 44 כן.. ממש עצוב. אני הרי עובדת עם בעלה.. אז בגלל זה ידעתי..
אני: זהו באמת תהיתי איך בכלל..
(תהיתי ביני לביני גם למה אני צריכה לדעת מזה...)
היא: ככה הכל טוב.. אני כבר ממש חסרת סבלנות עם הדירה..
אני: נאאא בקטנה עוד מעט!!!
היא: יש לי עוד עד מאי יוני.. בשביל שהכל יהיה סגור.. אבל בא לי לפני.
אני: נו מה לעשות חכי בסבלנות
היא: X עברה מקום עבודה, Y בתהליך מעבר
אני: מגניב! את מבסוטית אבל או שסתם בא לך שינויים?
היא: אני תמיד בודקת אופציות
אני: הכי טוב
היא: אני מרוצה מהשכר.. יוצא שגם אם אני ארוויח ברוטו הרבה יותר, הנטו שלי לא ישתנה משמעותית.. אז אני מרוצה..
אני: אנחנו מחכים לחמותי וגיסי, הוא כבר בארץ והם באים מחרותיים
היא: אבל הארגון פה נורא יבש, ישן ואיטי... איזה כיף!!
אני: כן, מחר אני עושה ניקיונות ומחרותיים בישולים (מנסה להעביר נושא..) התחלנו (עם M) לעשות ספורט רצים בבקרים ועושים תרגילים עם יוטיוב ממש כייף
היא: בקיצור......עם עבודה.., יש לי עוד בעיה.. אני מפחדת להתרגל להתבטל..
(מסרבת לעבור, נשארת בשלה)
היא: כל הכבוד על הספורט!!
אני: זה מצחיק, את אף פעם לא שלמה עם המקום שבו את נמצאת
היא: זה כיף שיש לכם אפשרות לעשות דברים בזוג.. אנחנו מתאמנים אבל כל אחד בזמן שלו..
אני: כן! אני שמחה ש M יזם אז הלכתי על זה לפני שיתחרט. טוב לכם עם ילדים וזה... קשה
היא: כן, זה לא שאני לא שלמה.. זה נקרא אמביציות וטמפרמנט..
אני: כן איך שתקראי לזה התוצאה זהה חחח (אני מאבדת סבלנות)
היא: אני לא מחליפה בעל וילדים ואפילו תספורת כבר שנים שלא החלפתי .. אז מחליפים עבודה.. ובית (כל הכבוד על הבעל והילדים)
אני: אני אוהבת שינויים תכלס אבל אני גם אוהבת שהדברים מסתדרים במקום שאני בוחרת אז זה מבטל את השינויים
דווקא לא יכולה להגיד שאני ממש לא שלמה.. פשוט אני ריאלית ורואה פלוסים ומינוסים בכל דבר..
העיקר שתהיי מאושרת במקום שאת נמצאת זה הכי חשוב
היא: אכן..
אני: אם לשנות עושה לך טוב אז לגמרי, לכי על זה
היא: אבל אושר לא מתחבר אצלי לחיפוש / אי חיפוש עבודה ...חחח
אני: אצלי חיפוש עבודה מתחבר לסבל לכן אני אומרת חחחח
היא: הרי בסופו של דבר.. הייתי בעבודה הישנה 9 שנים.. זה המון לגילנו..
אני: צודקת, פשוט חשבתי שאהבת את המקום החדש
היא: ויש עניין של גיל והרגל. נורא קשה להחליף מקום עבודה...את מתרגלת להלך רוח, אנשים, מוצאת חברויות.. ואז לפרק את כל זה ממש קשה..
אני: מי כמוני יודע הייתי תקועה בעבודה מסריחה כמעט 5 שנים
היא: אהבתי, עד שעשו לי קטע מגעיל עם תוספת שכר ברגע שעשו את זה.. אהבה נעלמה..
אז עד שלא התרגלתי.. אני מעדיפה להחליף..
אני: נשמע כמו רעיון טוב אם ככה
ואז זה נמשך עוד ועוד ועוד ועוד עם תיאורי החוזה שלה וכו'..... פוווווו התעייפתי!
מזל שהיא לא החליטה באותה הנשימה לספר לי בפרטי פרטים על הדירה שאליה היא עוברת, הייתי מתה אם כן... כאילו אני סבלנית איתה ואני יכולה להיות אחלה אוזן קשבת אבל בחיאאאתתתת....
הסיפור המעצבן השני שלי הוא עם מישהי שהיינו חברות לפני כמה שנים, אני עזרתי לה היא עזרה לי אבל מפה לשם איכשהו הבנתי שאנחנו לא מתאימות באופי. היא מאוד מוקצנת ובוטה (גם אני הייתי אבל התרככתי עם השנים). הסיפור בנינו נגמר כאשר היא התחילה איתי בפנקסנות, הרגשתי קודם שעזרתי לה כי רציתי והיא לי כי רצתה אבל כשהתחילו התחשבנויות כשברקע היא אומרת כל הזמן שהיא לא אדם מתחשבן היא די נמחקה אצלי. ואני גם לא יכולה לסבול את היציאות שלה בפייס. איכשהו היא מגיבה תמיד על התמונות או הדברים שאני כותבת בקישור שלה לאירועים. אם הייתי רוצה לקשר אותך, הייתי שמה TAG אז בחיאאאתתת שחררי, לא הכל קשור בך גברת! לא ממש ידעתי איך לפרום את הקשר כי היא מחבבת אותי אבל אני באמת באמת לא ממש מחבבת אותה ואין לי כוח אליה ואל הדרך שלה ואני לא באמת יודעת איך בדרכי נועם להגיד לה שלום ולהתראות... הקש ששבר את גב הגמל היה כשהיא היא הגיבה בצורה פומבית על הוול שלי על אלבום תמונות שפרסמתי: היא: מתגעגעת אליכם. מתי אתם באים לביקור?
אני: לא יודעת האמת אולי בקיץ היא: מוזמנת לבוא לבקר אותי שוב בבי"ח. בערך בסוף מאי.
אני: שולחת לך רפואה שלמה!
היא: אני מחכה שייפול לך האסימון. ג׳ינג׳יות זה כמו בלונדיניות?
אני: שיהיה במזל טוב :)
משם הדרך שלה לקב' ה NOT שלא רואים פוסטים ממני ו UNFOLLOW הייתה ממש אבל ממש קצרה. למה את נחשפת לי על הוול? למה את חושבת שאיכפת לי? לא מספיק שביקרתי אותך בביה"ח, משהו שאני ממש ממש שונאת אז את ממשיכה למרר לי את החיים עם ההריונות שלך??? תרפי ממני!
בקיצור אחרי שבכיתי ל M ואחרי שמצב הרוח שלי התקלקל ואחרי שהוא השקה אותי בג'ין טוניק ונרגעתי היה לנו ערב נחמד דווקא.
לפני כמה ימים עזבו חמותי וגיסי. לפני הביקור הייתי די בלחץ כי הם היו אמורים לחיות שבוע אתנו בדירת שני החדרים שלנו. את גיסי ראיתי פעם ראשונה ואחרונה בחתונה שלנו ואני לא באמת מכירה אותו ועכשיו כולם יחד שבוע... סיפרתי ל M על הלחץ שלי והפחדים שלי, שיתפתי אותו שאני רוצה שיחבב אותי ושיהיה לנו נחמד יחד. כשהם הגיעו הבנתי שלא היה בכלל מה לחשוש עם חמותי אני ביחסים טובים והיא די דומה לאמא שלי באופי וממש ממש נהננו יחד. טיילנו מלא והיא הייתה מאוד נעימה ונוחה וגיליתי אותה מחדש אפשר להגיד. עם גיסי זה היה קצת מוזר. ז"א לא ממש מוזר, פחדתי שאנחנו נרגיש כמו זרים הרי אנחנו לא באמת מכירים ושאצלו כמו אצלי תהיה ההפרדה הזאת בין המשפחה שלו ל"זרים" אבל הוא לא נתן לי וייב כזה שזה היה נחמד דווקא. אתו היו בעיות אחרות לחלוטין הוא הסתבר כבעל אופי ממש קשה וזה היה מאוד מבלבל בשבילי. אני מבינה שהוא בא כמו בעלי מרקע מסוים (אבא אלכוהוליסט, אמא וורקוהוליקית שצריכה לפרנס משפחה ולסחוב את כולם על הגב והוא נחשף לכלללל קשת הבעיות שכרוכות במשפחה שכזאת עוד בילדות בזמן שבעלי עזב את הקן). אז הוא וחמותי לא מסתדרים הם כל הזמן רבים, ז"א הוא יורד עליה על כל דבר בערך והיא סוחבת תחושות אשמה של שנים ולכן מוותרת לו ורק נעלבת עליו במקום לשים אותו במקום. הוא בתורו יצור מאוד קורבני וילדותי לעיתים. זה היה מאוד חזק כשהתחלנו לשחק משחק קלפים, הוא היה בראש של מה שלא יהיה לנצח ולדפוק את M האח הגדול ואז נחשפנו לתחרותיות, כאילו הוא מרגיש כל הזמן ביחס ל עם M שזה די ברור סה"כ. אחר כך נחשף הצד הקורבני והפרנויה שכאילו כולם מנסים לעשות לו דווקא ולהרע לו או משהו הזוי שכזה. אני מניחה שריחמתי עליו, אדם בוגר בן 30 שמתנהג כמו ילד וסוחב מטענים כל כך כבדים מהילדות שהם משפריצים לכל עבר... הוא גם חי לבד (לא עם המשפחה) כבר הרבה שנים בארה"ב ונהיה מבודד וקצת מוגלי כזה, גם גייס לעצמו מין אימג' של מתבודד שלא אוהב חברה וכל המטרה שלו זה להיות זאב בודד ולא שחקן קבוצתי. ליבי יצא אליו האמת כי הוא הזכיר לי את M כשרק הכרנו, הוא היה כל כך מופנם ומסוגר ולגמרי מוגלי עד שהמשפוחה שלי החזירה אותו לחיים... הקטע המעצבן היה שכל הטיול האח קיטר ולא היה מרוצה מכלום והיה עושה דווקא כמו ילד בן 3. בעלי היה סבלני בטירוף אבל ראיתי שגם הוא מתחיל להתעצבן. בשלב מסוים כשהאח הרס לנו את כל הערב והעליב את חמותי M החליט לדבר אתו ברצינות. האח בחור חכם ומבין ויום למחרת כבר התנהג בסדר גמור אבל אני עוד כעסתי עליו. למרות התחושה שהוא חלק מהמשפחה וצריך לתמוך בו זה היה קצת קשה כי מה הוא מרשה לעצמו. מה גם שבסיטואציה של אחד על אחד לא היה לנו יותר מדי על מה לדבר... בסוף הביקור כבר נהיינו חברים אבל אני עוד לא לגמרי מבינה איך אנחנו אמורים להתייחס אחד לשני, מה מותר מה עובר את הגבול.. עד שלא אבין את זה יהיה לי קשה לתקשר אתו.. אני מאוד מקווה שהוא ינסה לקבל עזרה מקצועית כי הבעיות שלו מאוד משפיעות על כל ההתנהלות שלו וחבל כי אני מבינה שבפנים הוא חמוד. הגושפנקא לזה הייתה האישור של סבתא שלי. היא יכולה להרוס לי תוך שניה שנים של רושם טוב על אדם ולהצביע על כל הפאקים שלו ומצד שני במקרה הזה היא ממש אהבה את גיסי וזה הפתיע אותי לטובה. אחרי שהיא אמרה לי את זה (הם ביקרו את המשפחה שלי בארץ אחרי שחזרו מאתנו) מבחינתי הוא אושר.
היו לי שני קטעים מצחיקים, אחד יותר ואחד פחות לאור האירועים הנוראיים שקרו בברלין. האמת שהפיגוע היה במהלך הביקור ואנחנו נחרדנו אך לא באמת הופתענו, מה לעשות. בדרך חזרה מטיול שערכנו לעיר גדולה התיישבו מולנו שני חברה עם חזות מאוד מבלבלת. אחד היה עם כזה כרטיס זיהוי עליו של עובד באחת הרשתות אבל תהיתי אם זו לא סתם תחפושת. כנראה שהמבט שלי היה שקוף והוא והחבר שלו קצת צחקקו ביניהם ואז התחילו לדבר הודית :)
זה היה קצת מביך שככה חדשתי בהם אבל מה לעשות זה מפחיד ואז עוד לא תפסו את המחבל. מה גם שלפי התמונות שפרסמו בכלל לא ברור איך היו תופסים אותו כי הוא נראה כל כך שונה בכל אחת.
באירוע אחר זה היה בשוק הכריסמס. אני ו M קנינו לנו לנקניקיה וסטייק של בקר נמוך כמו שדוד שלי קורה לו :) אחרי שיצאנו מהתור ראינו שלושה חברה עם חזות לא ארית במיוחד שהסתכלו על הדוכן בהתלבטות. ביני לבין עצמי חשבתי שאו שהם הולכים לפוצץ את כל העסק קיבינימט או שהם באמת ובתמים רוצים לחטוא קצת. כבר תיארתי לעצמי איך הם הולכים לירות בכל מי שבאיזור ולקחתי את בעלי כמעט פיסית ביד והלכנו משם. אחרי שהתרחקנו הוא אמר לי שהוא בדיוק דימיין איך החברה האלו הולכים לפוצץ את כל העסק והוא תכנן להגיד לי לרוץ ובעצמו ללכת לכסח את המחבלים. אמרתי לו שאין מצבבבב בעולם שהייתי מסכימה להתנהלות כזאת ואין מצב שהייתי הולכת ויותר מזה, הייתי מאלצת אותו לבחור ביני לבין להיות גיבור כי אני לא רואה את עצמי חיה בלעדיו עם כל הכבוד... הפתרון שלי היה לקחת אותו משם (מה שעשיתי) כדי שלא יהיה מראש בדילמה הזאת בכלל. אחר כך כשהסתובבנו ראינו את החברים אוכלים בכייף את הבקר הנמוך ובכלל לא מוכנים להפרד מחייהם למען שום עקרונות, וטוב שכך. אנחנו נשמנו לרווחה והלכנו לשתות יין חם לחיי החיים, השלום והשלווה!
טוב אחרי ששיגעתי בפוסט ארוך במיוחד, אוסיף רק תמונות :)
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
