פווווווווו סופסוף התיישבתי! ואו איזה יום... כמו שכתבתי לפני איזה שבועיים למרות שלא הסתדר עם שיעורי העברית (ונשמתי לרווחה) הציעו לי לפנות (לעמותה או מה שזה לא יהיה) שעוסקת בקשר הגרמני- ישראלי ופועלת גם בעיר שלנו. ענו לי ישר ולמרות שהסבירו שזה יכול להיות רק במסגרת התנדבות הציעו לי להיפגש. היום נפגשתי עם מי שמארגן את כל הנושא פה בעיר, איש מקסים בשנות ה 70+, ד"ר למשהו ובכלליות איש נחמד מאוד. נאלצנו לדבר גרמנית לא יודעת אם מתוך הכרח או נוחות עבורו. בכל מקרה הוא השתדל, דיבר לאט והסביר את כל מה שלא הבנתי (את הרב). אני דיברתי גרמנית קלוקלת גם כי כשאני נלחצת אני לא מצליחה להתרכז ולדבר נכון וגם כי הגרמנית שלי על הפנים, נו שוין... בכל מקרה הוא הסביר לי שעיקר הפעילות שלהם היא עם אוכ' מבוגרת, הם נפגשים כדי לדסקס דברים בוערים כמו אנטישמיות, BDS, ועוד מיני רעות חולות... מעבר לכך אחת לשנה יש טיול מאורגן לארץ שזה לגמרי על חשבונם. בשבילי לא היו לו בשורות, הם כולם דוברי גרמנית ופחות אנגלית והוא לא ממש יודע במה אני יכולה להשתלב. כבשתי אותו כמובן עם האסרטיביות והחינניות שלי אבל את העובדות זה לא יכל לשנות, תקציב אין והאוכלוסיה בגיל של פרס המקסים, יהי זכרו ברוך. בכל מקרה, התחלתי להפציץ ברעיונות (שאין לי מושג מאיפה הגיעו והקשר שלהם למציאות היה מקרי בהחלט ובטח במציאות חסרת תקציב). הוא הסתכל עלי בחמלה ואמר שידבר עם חבריו לעמותה ויחשבו איפה, איך ובמה אני יכולה להשתלב. הציע שאדבר עם הישראלים שאני מכירה פה (מהלחץ סיפרתי לו שיש 8-10 ישראלים, מה ששכחתי להוסיף זה שבעצם הם יותר 9 ומתוכם 2 כבר עזבו ועם עוד 3 מתוכם אני לא מסתדרת מה שמשאיר אותי עם 3 אנשים לא כולל אותי שגם להם אין עניין בזה...). הסתבר שבלחץ ומרצון אותנטי ליצור רושם הצעתי מיליון רעיונות בלתי שמישים בעליל ואחרי הפגישה שלנו יצאתי בהרגשת לחץ מתגבר בחזה שכן אין סיכוי שאני מסוגלת לספק את הסחורה המדוברת ונשאר לקוות שהוא או שלא האמין לי במיוחד או שאפשר להפיל את זה על חוסר השפה ועל כך שהסברתי את עצמי לא נכון... בכל מקרה, במקום ליצור קשרים, פרוטקציות ועוד שורה שווה בקורות חיים אני תקועה עם פרויקט חסר תקציב שלא ניתן למימוש ועם אוכלוסיה שבמקרה הטוב תרצה ללכת לחוג מקרמה ולרלר כמה האנטישמיות בגרמניה התגברה וול דהההה זה עולה בד"כ ביחס ישר לכמות האחמדים שמחרימים את אוקטוברפסט... בכל מקרה... הוחלט שניפגש מתישהו ואני צריכה להכין אפשרויות פעולה מתוך האמצעים הדלילים שמסופקים לנו המממ משהו גורם לי לחשוב שזה הזמן לפרוש, לחץ בחזה בגלל פרויקט שלא משלמים עליו? המממ נשמע כמו העבודה האחרונה שלי, תודה אבל לא תודה. לא יודעת, נראה לי אזרוק כמה דברים על הנייר ונחשוב משם.. ועוד הוא אומר לי שמעי לארגן למשל נסיעה לארץ זה שטויות אין שם הרבה עבודה... ניסית לארגן פעם טיול!? ואיך יכול להיות שאין בכל הדבר הזה אמצעים איפה כל הסיפור של הערים התאומות וכל השיט הזה? מאוד פישי... ועוד מסתבר שהוא חבר של ראש העיר שלנו בארץ, נו ומה זה עוזר? דבר איתי בתקציב! יצאתי יותר מוטרדת ממה שנכנסתי וזה קצת מעצבן. אני תמיד בלחץ אחרי מפגשים מהסוג הזה, אני לוקחת על עצמי יותר מדי, הלשון שלי מסבכת אותי ואז לא יודעת איך לצאת מזה, ובסוף כשזה לא מסתדר אני נושמת לרווחה. אז מצד אחד אני בתכנית מרשימה למצוא את עצמי ואת הכיוון שלי בחיים ומצד שני אני משקשקת מפחד ומלחץ מכל אפשרות חדשה שעולה. מה יהיה?
מישהי מצאה אותי דרך אתר למציאת בני זוג לטנדם (אני מלמדת שפה אחת ובתמורה מלמדים אותי גרמנית). נשמעה נחמדה, קבענו. ואז בעלי הלחיץ אותי עם הלחץ שלו, תבדקי עליה אולי ככה או לי ככה... כולי התחלתי לראות בראש סרטים של חטיפה ועריפת ראשים... רק זה היה חסר לי. בכל מקרה קבענו באיזה בית קפה להיום, היא ביטלה כי היא חולה (או שהמפעיל שלה לא הרגיש שהיא מוכנה כבר לחטיפה..). נשמתי לרווחה, כרגיל.
אחרי המפגש עם העמותיסט הגרמני ומכל הלחץ ישר נכנסתי לחנות, אבל אפילו קניות לא הרגיעו אותי, נראה לי אני חולה... מדהים, כשאני צריכה לדבר גרמנית המוח שלי עובר למוד תת מודע ואוטומט אין לי מושג מה ואיך אני אומרת אני ממש לא נוכחת ברגע הזה ורק אחרי שזה מסתיים אני חושבת על זה בדיעבד. זה גם קורה לי בכל מצבי הלחץ אני עוברת למצב טייס אוטומטי ואז בסוף רק זוכה לראות את כל השטויות שעשיתי.
אתמול בלילה פתאום חשבתי כמה לא בא לי לחזור לארץ. כל הלחץ לחזור ועכשיו אני מבינה כמה זה לא מתאים עכשיו. מה בכלל השגתי? איזה תשובות קיבלתי? מה הבנתי על עצמי ובכלל? איך אפשר לחזור במצב כזה? לחזור ללחץ, למירות המטורף לציפיות של האנשים סביבי להשוואות אני הם... נראה לי נחמד לי פה בשקט שלי כשאף אחד לא מציק לי ואני מספרת לעצמי את האגדה שלי עם הסוף הטוב בלי שכל שניה כל אחד קופץ לי עם המציאות שלו לפרצוף.
שלשום יצאנו למסיבת יום הולדת, זה היה במקלט והזכיר לי את הימים שהיינו בני 15 והיינו מארגנים מסיבות מקלט, היינו מביאים רמקולים ומישהו היה מביא איזה מכשיר בנאלי לתקלוט ואיזשהם דיסקים הרבה אלכוהול והאושר היה עילאי :) שלשום היה משהו בסגנון, חום מטורף, מכשיר עם אורות, מוזיקה מוזרה קצת אבל סה"כ בהחלט שמח. אני כריל השקעתי, עשיתי תסרוקת מגניבה שלמדתי מהיוטיוב (ושרק בחור גייז אחד העריך אבל זה מספיק טוב ;)) התאפרתי כמיטב המסורת, עדין אבל נראה לעומת כל הגרמניות/שאר התרבויות שמשום מה בוחרות להיות אפרוריות כמו עכברות בחורף או שאם הן כבר הולכות על זה זה נראה מוגזם ומוזר. יש כמובן את הבחורות הלטיניות שהן דווקא יותר משקיעות אבל ממה שיצא לי לראות גם זה נראה די מוגזם... שאלתי את בעלי אם אני לא נראיתי מוגזם יחסית לכל הבנות שם והוא אמר שממש לא (יש מצב שהוא משקר אבל מה איכפת לי :)). בכל מקרה, שתינו, רקדנו, קשקשנו עם אנשים וזה דווקא היה נחמד מאוד. שמתי לב שהרבה ניגשים ומדברים איתנו ושואלים שאלות והכל ואנחנו (אולי זה קשור לרעש) עונים אבל איכשהו לא ממש שואלים חזרה ואז נוצר מצב של תקשורת חד צדדית ופחות ניגשים אלינו. בגדול זה ממש מוזר כי אני סופר תקשורתית אבל איכשהו ברעש אני לא מצליחה להתרכז וגם לא שומעת טוב מה שואלים אותי וגם לא מצליחה לפתח את הסיטואציה, מה גם שאלו אנשים מהעבודה של בעלי שהם חברה סבבה לגמרי אבל אני לפעמים קצת מתביישת או מרגישה לא בנוח ואז לא כל כך יודעת מה להגיד, והוא עוד יותר. ובקיצור נוצר רושם של שני סנובים :)
אתמול יצאנו לטיול ארוך היה ממש נחמד ומזג האויר פשוט נהדר, טיילנו ואז אכלנו גלידה במקום חדש שנפתח פה. אני משתדלת לטעום בעיקר את הדברים המקומיים המיוחדים שלא יהיו בארץ למשל יש גלידת קינמון, פונץ' ביצים, גלידת שקדים, תמרים ועוד שלל טעמים מגניבים. יש פה גם משקאות מגניבים, אתמול שתינו משקה עם תימין ויש פה גם משקה מלפפונים ולבנדר. החלטתי לנסות להתנסות יותר בויסקי. אולי לאור השיר המנצח:
ואולי כי זה קצת יותר סולידי משמפניה ומשקאות מבעבעים שאני חולה עליהם ;) בכל מקרה, הבעלול מאוד אוהב ויסקי טוב אבל החלטנו שנטעם בינתים מה שהיה בסופר וקנינו בלק ג'ק מאיפה הבאתי את זה!? ג'ק דניאלס דבש. האמת שממש טעים, עכשיו בא לי לקנות כוסות טובות לויסקי כדי שבאמת נהנה ממנו :) או כמו שבעלי אומר ישר לקנות, לקנוווות!!! אתמול במהלך הטיול בעלי סיפר לי קצת מה שעובר עליו והתעמקנו קצת והבנתי שמה שהוא מתאר ממש מתאים למה שמבקשים ממני לעשות "בטיפול" (אמלה זה נשמע כל כך רעעע... בשיעור בהתפתחות אישית אוקיי?? נקרא לזה שיעור). והרגשתי קצת עצובה שאני לא באמת יכולה לעזור לו בזמן שיש מי שעוזר לי עם זה. סיפרתי לו בעדינות שאני כבר חודש לוקחת שיעורים בהתפתחות אישית וזה מאוד עוזר לי. אמרתי גם שקצת חששתי לספר לו כי הוא סקפטי כזה (למרות שהיה לבד בטיפול פעם וזה מאוד עזר לו). הוא אמר לי שטוב שלא סיפרתי לו ישר כי הוא בטח היה מפקפק והייתי מפסיקה אבל כיוון שכבר התנסתי וראיתי שזה עוזר לי ואני כבר מבינה טוב יותר מה עובד עבורי אז הוא מאמין ולא חושב שזה סתם ושמח שאני עושה את זה. מאוד שמחתי, רק נשארה לי תחושה קטנה של האם הוא יחשוב עלי פחות עכשיו? אם עכשיו הוא יודע שניגשתי לקבל הכוונה ואין לי את כל התשובות? הצעתי לו לשקול גם את האפשרות והוא אמר שיחשוב על זה. אתמול כשהוא ישן קלטתי איך הוא כל פעם מעיר את עצמו. יש לו מין קטע כזה כשהוא נרדם שבאיזשהו שלב הוא משמיע מין חרחור ומתעורר. שאלתי אותו מה זה והוא אמר שזו מין תחושה שיש לו לש חוסר אויר פתאום שמעירה אותו אולי כאילו הוא טובע עוד משהו והוא נשלף מהשינה. ואתמול ממש שמעתי את זה כמה פעמים. אני בטוחה שזה קשור לחרדה שלו (נו ולזה שהסתובבתי והפרעתי לו לישון) אבל אני בטוחה שאילו הוא היה בטיפול הוא היה יכול לפתור את זה אני פשוט משוכנעת. בכל מקרה הוא יודע שיש את האופציה ואני לא הולכת להציע שוב, הוא צריך להתבשל לזה לבד. היום התכתבתי עם אמא והיא דמות מאוד חשובה בחיי ודעתה גם מאוד משמעותית בשבילי. אז יצא שהתכתבנו על סבתא ועל זה שהיא הולכת למלא רופאים עם בעיות פיסיות שונות וכולם שולחים אותה לפסיכולוג. אני מאמינה שיש לה בעיות פיסיות אבל גם יש לא מעט חלק נפשי, אין לי ספק. היא אישה מאוד גאה ובחיים לא תודה שיש לה בעיה וכל רופא שממליץ לה לטפל בנפש היא נעלבת עד מעמקי נשמתה ומחליפה רופא. אמרתי לאמא שאני מבינה אותה כי כולם חושבים שהם הכי נורמליים בעולם אבל בלי שום קשר לכל אחד יש דברים שאפשר לעבוד עליהם וזה לא עושה אותם משוגעים אלא אנושיים. בתןר דוג' שמתי את עצמי ואמרתי לה שגם לי היה נורא קשה להגיד שאני צריכה עזרה כי זה היה בעצם כמו להודות שיש לי בעיות או שאני לא מסוגלת לעזור לעצמי או משהו כזה. ועובדה כשניגשתי לשיעורים הבנתי שאני מגלה המון על עצמי ושזה נורא כייף ומאוד עוזר בהתנהלות היומיומית שלי ובטח שלא עושה אותי משוגעת. מה שהיה לה להגיד זה: "הכל בסדר איתך?" עם אימוג'י מזועזע... חטפתי קצת סטירה כי הבנתי שכמו שבעצם אני חשבתי לפני שניסיתי ככה גם המשפחה שלי רואה בלקבל עזרה ויעוץ משהו שהוא רק למי שיש "בעיות אמיתיות", אנשים נורמליים יכולים להתמודד לבד... זו הגישה וההרגשה שלי מאיך שהיא הגיבה הייתה קצת להעלב, כי היא לא שאלה כלום מעבר לזה ופשוט עברה נושא. כאילו זה הזוי והיא לא מאשרת אבל אם טוב לי עם זה היא פשוט תתעלם ותמשיך לחשוב שהבת שלה נורמלית. אז מצד אחד זה די מעליב ומצד שני זה לא שונה ממה שאני חשבתי עד לפני שניה אז למה שאני אעלב עליה.. בכל מקרה כל אחד שיעשה מה שטוב לו ובמקרה הזה טוב לי :)
שיחת צ'ט מוזרה ביותר ותשובות שלי, (בסוגריים מה שחשבתי אבל לא אמרתי): בת דודה של בעלי: הי, מה עניינים? אני: הכל טוב, מה אתך?
היא: עייפה נורא, היתי אתמול בתל אביב.. ועוד הלכתי לקורס.. הקיצור קמתי ב4:30 ולא הצלחתי להירדם מרוב עייפות.. (כי שתית י קפה שחור בשמונה ערב).. נרדמתי ממש מאוחר.. הקיצור..עייפה נורא ושני ילדים בביה"ס+2 חוגים לכל אחד= מעייף לחלוטין מה אצלכם? אין היה ביקור המשפוחה? אני: (אוקי... האמת ששאלתי מתוך נימוס וכי רציתי להבין מה רצית ולמה כתבת... אז למה בעצם את כותבת לי? רצית משהו או שרק לספר שאת עייפה?) במקום זה כתבתי : היה ממש כייף טיילנו מלא נסענו ראינו היה ביקור מאוד מוצלח עוד שבועיים הולכים להופעה, וחודש הבא בת דודה שלי וחבר שלה באים לבקר אז נחמד סה"כ היא: איזה יופי אני לקחתי יומיים חופש בחג ואמרתי לבעלי שזה חופש שלי!!! חצי יום במשך יומיים לא רוצה לראות אף אחד!!!! מקווה שזה יעזור לי קצת להתאוורר עם עצמי, יש לי קצת עומס יתר מצד שני - כולם בריאית פחות או יותר, אז אני צריכה לסתום ולהגיד תודה על מה שיש אני: (חושבת לעצמי, אוקיי נראה לי זה מונולוג ואני מיותרת פה... או שאני צריכה להתייחס?) היא: מתי אתם מתכננים לבוא לבקר? אני: אני לא יודעת, בעלי יבוא באוקטובר לכנס משהו קצר לא יודעת אם בכלל יקפוץ לעיר, לי לא הכי בא לבקר כרגע אז קשה לדעת. הכל קצת מעורפל עכשיו, הוא מתחיל לגשש לגבי עבודה ולגבי חזרה. (את מוזמנת לשאול למה לא בא לי אם את כתבת כדי להתעניין במה קורה אצלי או שאת יכולה פשוט להמשיך לספר כמה את עייפה אם זאת מטרת השיחה בעצם.) היא: הבנתי... נו טוב אני עוד פעם בדקתי אופציה לקפוץ אליכם בדצמבר..אבל לא מסתדר.. זה יוצא לפחות חמישה ימים שצריך לדאוג לביביסיטר..וזה בעיה אני: באסה אבל תראי בהמשך אולי יצא באופן ספונטאני (אז בעצם רצית להגיד לי שלא תצליחו לבוא? זאת הייתה מטרת השיחה עדיין לא ממש מבינה...) היא: גם ככה השנה אמרתי לאמא שהיא חייבת לעזור יותר, כי אחרת לא יהיו לנכדים שלה חוגים, גם לסבא אמרתי.. אני: (כל הכבוד I guess?) כן ביביסיטרים זה עוזר (לא שאני יודעת...) היא: טוב, נגמר החוג של הבן..חוזרת למירוץ, ד"ש לבעל! אני: בהצלחה עם יום החופש! (עדיין לא ממש ברור מה היא רצתה.. שיחת חולין על לספר לי כמה היא עייפה? זה היה מין מונולוג כזה של אני שופכת לך פה ערימה וזהו רק לא הבנתי מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה... טוב במקרה היה לי שקיקקי ואספתי את זה וזרקתי...)
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
