I only need a chewing gum

אתמול היה כישלון זוועתי אפילו כשקבעתי להתחיל מחדש.

לעומת זאת היום צמתי, מחר זה יסתיים ב-7 בבוקר ויהיה 24 שעות.

לצערי מחר בערב יש ארוחה אצל אבא, ואצל אבא יש הרבה אוכל, והוא תמיד משכנע אותי לאכול עוד ועוד.

למה הוא לא מבין אותי? אני שונאת שהוא לוחץ עלי לאכול כשהוא עצמו בסוג של דיאטה.

בכל מקרה, מחר בבוקר אני יאכל פרוסת לחם אחת בלי כלום. אני פשוט חושבת שאולי כדאי שאני יאכל משהו בבוקר.

לפחות משהו קטנטן. זה דבר שחורג ממנהגי, לאכול בבוקר ולכן אני לא כך כך מרוצה מהרעיון אבל אני חושבת שזה טוב.

הארוחה של הבוקר הכי חשובה כנראה, חוצ מיזה אולי זה ירגיע לי תבטן קצת.

בערב אני אשתדל לא להגזים, מה שבטוח: בלי שוקולד, פשוט אסור לי שוקולד. כי יש שוקולד. והרבה.

ובלי הקולה, שאני מסתדרת מצויין בלעדיה, תמיד הסתדרתי בלעדיה.

אני אעדכן מחר.

תאחלו לי הצלחה?

בכל מקרה אני אאחל לכן. בהצלחה!

עליתי על המשקל עם ההרגשה הזוועתית, בטוחה במאה אחוז שזה יהיה מתסכל: 54.1

אכן מתסכל. אל דאגה, מחר ישתנה, ובעוד יומיים ושלושה, והכל יהיה רזה לי בסופו של דבר.

הלכתי לעשות היום תעודת זהות, אחר כך אמא אמרה שאנחנו הולכים לאכול בעזריאלי אז הסכמתי בלי הרבה ברירות

אבל זה בסדר, ישבנ במקום עם אוכל יפני, שתיתי מרק, אכלתי ממש טיפה אורז וזהו, היא אפילו הציע לי אם בא לי גלידה.

היא הציעה כל כך הרבה פעמים, וכל כך הרבה פעמים אמרתי לא.

אולי אני אשים יותר מאוחר תמונות מצב, אם יאף אחד לא יהיה בחברתי כל היום ויהיה לי זמן. אם יהיה מישהו, אז מחר.

בהצלחה לכולכן.

עריכה: 

אני כל כך מאוכזבת מעצמי, והכי גרוע, אני מרגישה שאכזבתי גם אתכן. אל תגידו שלא התאכזבתן, תגידו שהתאכזבתן מאוד, כי אז זה יגרום לי להרגיש בסדר, ואני לא רוצה להרגיש בסדר, כי כלום לא בסדר.

נמאס לי אני מנסה כל יום ופאקינג נכשלת כל יום בגלל, חוסר האמונה שלי בעצמי.

אני חייבת להשתנות, אני כזאת טיפשה, השומן עלה לי למוח והוא סותם לי את כל המחשבות.

טחנתי:

סנדוויץ':אבוקדו וגבינה צהובה

צ'יפס בתנור: חצי שקית (אולי אפילו יותר) 

עוגת תפוחים עם גלידה

פשטידה

כמה נפלא, כמה צרות אני עושה.

זהו זה, אני חייבת לעשות את זה. אני חייבת, פשוט חייבת, גם אם הראש שלי מתפוצץ מרוב כאבים, גם אם אין לי חשק לעשות כלום, גם אם כולם מכריחים, גם אם יש יותר מידי פיתויים, גם אם הולכים לסרט והפופקורן מפריע להתרכז, גם אם יושבים במסעדה, גם אם מגלים אותי, גם אם המורה מגלה אותי, גם אם הפסיכולוג שיהיה יגלה אותי, גם אם כואב לי מאוד, גם אם הכלבה שלי אוכלת, גם אם החתולה שלי אוכלת, גם אם אחותי אוכלת, גם אם אמא אוכלת, גם אם יבש לי בפה, גם אם יבש לי במוח, גם אם יבש לי בקיבה, גם אם האף שורף כי האוויר יבש, גם אם יש עוגת תפוחים מחורבנת שאמא אוהבת להכין ולאכול, גם אם לא יעודדו אותי, גם אם לא יחמיאו לי, גם אם חברה שלי יותר רזה ממני, גם אם אין לי מה לכתוב, גם אם משעמם, גם אם אני שונאת את העולם המחורבן הזה ואין לי מה לעשות בו יותר.

אז הנה, עם כל הדברים האלה, גם אם הם קיימים, ולמרות שהם קיימים אני הולכת לעשות את זה. ואני הולכת לעשות את זה טוב.

מחר (24.11) שקילה על הבוקר, אחרי הפיפי וגם תמונת מצב, אם יש בטרייה למצלמה (אם אין, יהיה מחר יותר מאוחר)

ואין אוכל. יש רצינות, יש עבודה, יש קושי, ותעודת זהות בלי בית ספר.

אמנם אמא כל היום, אבל אני אשרוד אותה גם מחר.

בהצלחה יפייפיות.