האתגר היה לכתוב סיפור שמתחיל במילים "הוא הציץ בשעונו בקוצר רוח"

-

הוא הציץ בשעונו בקוצר רוח. אם היא לא תגיע בקרוב, שניהם יאחרו את הרכבת. והרכבת הבאה יוצאת רק מחר. הוא נאנח.

"ברלין, סניור?" היא עמדה לפתע לידו, מושכת בשרוולו בחיוך. "איחרת." הוא השיב לה בדקדוק, מתרחק ממנה בצעד ומשיב לעצמו את שרוולו.

"רק אתה מסוגל להגיד איחרת כשאני מקדימה בשלוש דקות," חייכה. השיער שלה נפל על עיניה בחינניות.

"רק את מסוגלת להגיע שלוש דקות לפני שהרכבת יוצאת." הוא השיב לה, מגחך.

"לא, סניור. הרכבת יוצאת עוד שעה. אתה זה שתמיד מתעקש להיפגש שעה לפני." היא הרימה את גבותיה.

הוא משך בכתפיו. "בכל זאת איחרת." הוא מלמל. "והשעון שלך לא מכוון." הוא הוסיף לאחר שבחן את שעונה.

" בכל זאת נשארת אותו פרנואיד שמגיע שעות לפני." היא השיבה.

הוא ראה מעל ראשה את הרציף מתרוקן מאנשים. "רגע, זאת לא הרכבת שלנו?" הוא שאל בלחץ. "אתה יודע, יש עוד רכבות- אוי, יותר נכון להגיד, היא הייתה שלנו." היא לא התאפקה ופרצה בצחוק למראה הרכבת לברלין מתרחקת מהתחנה.

"מסתבר שבכל זאת לקבוע פגישה שעה לפני צאת הרכבת היה הדבר הנכון לעשות." הוא אמר בתחושת חשיבות עצמית.

"אני חייבת למצוא חבר נורמאלי," היא אמרה לו, מנידה בראשה. "אתה מבזבז את זמני."

"מותק, אני יודע שאת אוהבת אותי." הוא חייך, מנשק אותה קצרות. הוא עזב אותה לרגע, הולך לברר על הרכבת מחר.

"זה עדיין לא אומר שאתה נורמאלי," היא מלמלה בשעה שצפתה בדמותו מתווכחת עם הפקידה.