'דרקולה' חלק ראשון מתוך לא ידוע כמה

שיפ: דראקו\ofc (כי יש לי שוונג)

דירוג: אין

טיזר:

"הכוונה הייתה," אמיליה טעמה כל הברה על שפתיה. "אתה לא חושב שאתה קצת דומה לדרקולה?"

"לא." דראקו הרים את גבותיו. "ממש במקרה, אני אוהב שום."

דראקו מעולם לא זכר למה התעקש להמשיך בשיעורי חקר המוגלגים. אולי זה היה בגלל שאביו התעקש על ההפך, ודראקו, ככל נער מתבגר, חש צורך להוכיח ולהתנגד לסמכות היחידה שהכיר. לוציוס מאלפוי לא חשב שמוגלגים ראויים ללמידה. בוצדמים ומוגלגים, הנשיפה הדמיונית בעורפיו הרעידה את כתפיו של דראקו, לעולם יהיו אך זבל שכל בן למשפחה טובה ילמד להשליך.

השיעור היום עסק בספרי מוגלגים, נושא שעניין את דראקו כהוא זה. המורה הנמוכה שחייכה אליו בקריצה ושדראקו חשד שהיא מרוצה מכך שכף רגלו דרכה בכלל בפתח כיתתה, בדיוק הרצתה על אחד מהספרים היותר מוכרים בעולם המוגלגי.

גריינג'ר, פוטר וויזלי ישבו מקדימה, בעוד גריינג'ר רושמת הערות ללא הרף. דראקו חש צורך להעיף עליה מטוס נייר. למה היא בכלל צריכה את זה? הוא חשב. הבוצדמית כנראה יודעת את הדברים טוב יותר מהמורה.

דראקו יכל להצליח בשיעור. תמיד הייתה לו יכולת לימודים טובה, ואם לא הייתה גריינג'ר, סביר להניח שהיה המצטיין בכל השיעורים. אבל הגריפינדורית אהבה ללמוד, והוא בקושי הרים את מבטו אל ערימות שיעורי הבית.

"אז, אני מחלקת אתכם עכשיו לזוגות-" דראקו הפנה את ראשו אל בלייז שישב לידו בתמיהה. בלייז הלך לשיעור כי מבחינתו זה היה שיעור שניתן להיכשל בו. "עבודה בזוגות." לחש אליו חברו. "ספרים. מוגלגים. מוכר לך משהו?" דראקו הנהן בפיזור. הוא חשב שהוא יכול להתמודד עם זה. בלייז יעשה לו את כל העבודה, והוא כמו תמיד, יוסיף את ההערות הסופיות.

"זאביני בלייז והרמיוני גריינג'ר," בלייז השתנק, גריינג'ר מסתובבת אליהם במבט המום אך מחושב. לא ייאמן, חשב דראקו בבדיחות הדעת. המורה הזאת השתגעה על כל הראש. היא לא יודעת שלא מערבבים סלית'רינים וגריפינדורים?

"דראקו מאלפוי ו-" מבטה של המורה ריחף במעלה הכתה. הוא הגיע לאזור שבו הגריפינדורים ישבו, ודראקו חשב שזהו הזמן הטוב ביותר להפעיל את האזעקה ולקרוא 'מסוכן!'.

"אמיליה ברט." אמיליה הייתה בוצדמית שהתגאתה במוצאה, ככל הבוצדמים בגריפינדור. היא העיפה לכיוונו מבט קצר ותו לא, שערה הכהה האסוף בגומייה צבעונית חובט בפניה. הוא התנחם במחשבה שהיא נראית 'ילדה טובה הוגוורסט'. אולי היא כן תעשה לך את כל העבודה, חשב.

כשדראקו שם לב שהילדה הטובה ישבה בשולחן בהתעלמות ממנו ומהצורך שלהם לשבת ביחד, הוא אסף את הספרים שלו לתוך התיק והתרומם. אחרי הכל, דראקו מאלפוי הוא לא ילדותי.

הוא התיישב ליד אמיליה. היא הביטה בו בהרמת גבות, שמתחתן הציצו לו עיניים שחורות. עיניים שחורות קפואות. אם הדיונון הענק היה שחור... קולה המאנפף של המורה קטע את מחשבותיו.

"דראקו מאלפוי," הוא הציג את עצמו לפני אמיליה בקול המתנשא ביותר שיכל לגייס. "אני יודעת." היא אפילו לא טרחה להפנות את מבטה אליו. "בניגוד אליך, יש לי אוזניים. ועכשיו, אם לא אכפת לך, אני רוצה להקשיב לשיעור."

דראקו השתתק.

-

לפגישה הראשונה שלהם בספריה, דראקו הגיע מתנשף. הוא נחת בכיסא ליד אמיליה, שישבה ופתרה תשבץ מוגלגי. דראקו זכר את אימו פותרת תשבצים בשעות מאוחרות של הלילה. המוגלגים לא כל כך נוראים, חיוך שבור מרעיד את שפתיה. אתה יודע, לפעמים אני מקווה להיות אחת מהם.

הם מעולם לא סיפרו דבר מזה ללוציוס.

"א-ב-ט-י-ח." דראקו הוציא עט ושרבט אנוכית את התשובה. אמיליה נשפה בכעס. "יכולתי לעשות את זה בעצמי." היא כעסה.

"עובדה שלא," הוא אמר בקור, מוציא את הספרים מהתיק המשרדי שלו. תיק מקצועי, שראוי לבן סלית'רין, כפי שאביו טרח לחזור שוב ושוב בצרחן שנשלח אליו במחאה על השימוש בתיק המקושקש והישן שלו.

"פרופסור אופליה נתנה לי את הספר הזה. סיימתי לקרוא אותו ו-" דראקו עצר מדיבורו כששם לב שאמיליה עושה בערך כל דבר חוץ מלהקשיב לו.

"הלו!" הוא אמר, מנופף בידיו מול עיניה.

"מה?" היא שאלה בשעמום שניכר בקולה. האצבעות שלה התעסקו בחפצים שדראקו לא ידע מה הם. "אני מנסה לעשות את העבודה שלנו!" דראקו השיב לה ברוגז.

"אז תמשיך ותעשה אותה," היא חזרה לתשבץ. "אני לא מפריעה." דראקו הפיק מפיו גיחוך מאולץ. "מצחיק מאוד. עכשיו אנחנו יכולים להתחיל לעבוד? לעומתך, יש לי דברים חשובים יותר לעשות מלדבר כאן איתך."

אמיליה הואילה בטובה להסיט את הצעצועים הקטנים שלה לתוך התיק המרופט שלה ולהתבונן בספר המוגלגי שדראקו הוציא. "דרקולה? זאת אמורה להיות בדיחה?"

"אם זאת הייתה בדיחה, היא כנראה ממש לא מצחיקה." דראקו נשף בתסכול למראה דף השאלות שהפרופסור חילקה להם. 'מה הרעיון המרכזי בספר?' 'אלו מוטיבים מראים לנו שהספר שייך לספרות מוגלגית במאה השבע-עשרה?'.

"הכוונה הייתה," אמיליה טעמה כל הברה על שפתיה. "אתה לא חושב שאתה קצת דומה לדרקולה?"

"לא." דראקו הרים את גבותיו. "ממש במקרה, אני אוהב שום."

"אוי, נו, אל תיתפס לשטויות," ידיה של אמיליה זזו במהירות, מסבירות את כוונותיה. "אתה לבן כמוהו, אכזרי כמוהו, פוחד מאור שמש... רק חסר שתהרוג כמה אנשים בשמו של הלורד."

"אני בהחלט לא מתכוון לשתות את הדם שלך, אלא אם כן את תבקשי ממני," אמר לה דראקו בגיחוך האופייני לו. "מצד שני, לא ברור למה שדרקולה ירצה לשתות דם כל כך מלוכלך."

"אני יודעת שאתה לא מתכוון לזה-"

"ואיך את בדיוק יודעת?"

"ראיתי אותך בכנס האחרון של מסדר עוף החול."

"את לא."

"אני כן."

"הייתי תחת לחש הגנזה."

"ואני מכשפה, גאון."

"את זאת שהתחלת עם 'תהרוג אנשים בשמו של הלורד. אם היית כל כך גאונה, לא היית אומרת את זה."

קרב המבטים נמשך, העיניים הבהירות של דראקו פוגשות בעיניים הכהות של אמיליה, עד שמאדם פינץ' כחכחה בגרונה ואמרה להם שאם הם לא לומדים, הם יכולים לעשות את זה גם בחוץ. הם קמו ממקומם מבלי להביט אחד בשני.

 -

שמתי לב שאני לא רושמת אף פעם על איזה פאנדום אני כותבת, אז: הארי פוטר. זה כמעט תמיד הארי פוטר. (למקרה שארצה לרשום על מאקו או על זוקו.)