הוא אמר לי פעם שהוא לא חושב שמישהו באמת אוהב לרוץ. אוהבים את הסיפוק שבא בסוף, ואת הכוח שבאמצע, בשיא, אבל את השרירים הכואבים והנשימה המאומצת אף אחד לא אוהב. הוא לא אוהב להשתמש במילה שונא. זה קצת קשה לי לציית לחוק הזהב הזה שלו, מאחר ואני שונאת כמעט הכל, ובכלל אני קוטרית מעצבנת. כשאני מתחילה מצבי רוח הוא מוציא אותי החוצה וזה מצחיק כי אז אני הולכת לקטר לאלה-אור עליו. אלה-אור קצת יותר מבינה ממנו, והיא נותנת לי את המרחב להתבכיין על השכירות והשותף שמוציא אותי לכלבים בכל פעם שאני קצת מקטרת. עוד הפעם, אלה-אור שואלת מבלי להוסיף סימני פסוק, כרגיל. כאילו זאת אשמתי שעוד פעם העלו את המחיר על החלב. בכלל לא העלו את המחיר של החלב, קוטעת אותי אלה-אור, שהיא כלכלנית במשרה וחצי. הוא מבוקר. זה לא מה שבאמת מטריד אותי. אני עונה. הוא חוצפן, ובמילא השכירות גבוהה יותר מידי. תל אביב אלא מה, היא עונה שוב בלי סימן שאלה וזה מתחיל לעצבן אז אני שותקת והולכת לישון על הספה. אני קמה בבוקר והוא שם כמו תמיד, מדבר עם אלה-אור על הבחירות הבאות ועל מי יהיה שר האוצר. הם שותים קפה ומתעלמים ממני, אז אני קמה לצחצח שיניים. כשאני חוזרת הם עוד לא סיימו את הקפה, ואני לוקחת את הספל שלו בשתי הידיים, מתחממת מהאדים שאני שואפת עמוק. הוא לא אומר כלום, כי הוא רגיל אליי אבל אלה-אור בוהה בי קצת בהבעת ה'תפסיקי כבר להיות מסוממת', אז אני מפסיקה לשאוף עמוק ולוקחת שלוק, מה שמתברר כרעיון רע מאוד מאחר והקפה צורב לי בגרון. הוא מחייך קצת כי הוא יודע שאני שונאת קפה ושאני שותה רק כדי לא לפתוח שיחה, אז הוא קם להכין לי שוקו. כמו בכל דירה במרכז אי אפשר להבחין מתי מתחיל הסלון ומתי נגמר המטבח, אם בכלל יש לאלה-אור מטבח, אבל הוא מכיר את הבית טוב יותר ממני או שהוא הביא איתו שוקולית בבוקר. אלה-אור מעדיפה טייק-אווי ואין לה בעיה תקציבית מאחר והיא יכולה גם לעבוד מהבית וההוצאות שלה משולמות בידי תאגיד הענק שדורס את כולנו. עד שהוא חוזר אלה טוחנת לי את המוח עם פילוסופיה שגיבשה בעקבות הרצאה בטד שהיא שמעה הבוקר, מתעלמת כרגיל מהעובדה שאני לא בן אדם של בקרים או בכלל של הרצאות. הוא חוזר עם השוקו ואני מפנה לו את המקום בחזרה ובגלל שיש לאלה-אור רק שני כיסאות, בשבילה ובשביל מיקי קם, החתול שהיא אימצה מהפחים, אני מתיישבת עליו. הוא צוחק קצת ממשהו שאלה-אור אומרת, אני לא באמת שומעת מה, אבל אני יכולה לנחש שזה משהו חכם. אני מרחרחת את השוקו לפני שאני שותה ומבחינה בסיפוק שהוא כבר די כהה. יש לציין שהוא יודע את העבודה. אני כל כך אוהבת אותו לפעמים. אני אומרת את זה בקול רם מסתבר, כי אלה-אור נועצת בי מבט המום והוא מסובב את הפנים שלי אליו ושואל "למה רק לפעמים?".

-

כשאני אגמור עם מת, בעוד כחודשיים, כנראה כבר לא תהיה משמעות לחיי. ברצינות, אני מרגישה שזה הכל. הכל.

לשאלתכם, אני בבית כדי ללמוד למגן הראשון.

אין לזה משמעות

או פואנטה

או מילה נרדפת אחרת

סתם צירוף אקראי של מילים כדי לא להתנוון לגמרי

-

עדכון קליל: זאת רק אני או שג'ק ריצר עומד לחזור לצבא? 0_0 מאוהבת

על הצוואר, על הכתפיים

ועל כפות הרגליים

פסים של קיץ

חול בין האצבעות

על החוף כותבים שמות

קצף גלים

וריח של סוף