אני מאוד ריקה לאחרונה, אין בי שום רגש. כלפי אף אחד.
באוגוסט שעבר היה לילה אחד שבו כול התמימות שלי נשברה. לילה אחד שבו הגוף שלי כאב יותר משהוא כאב אי פעם, לילה אחד שבו כול הנשמה שלי נשרפה.
לילה אחד שבו שכבתי מכווצת במיטה, ואז, כשקרני הבוקר עלו נשבעתי לעצמי שהטעות הזאת לא תחזור על עצמה. אני אף פעם לא אתן לעצמי להיקשר למישהו שוב, אני אף פעם לא אתן לעצמי לאהוב מישהו. נשבעתי לעצמי שאני לא אפחד יותר לאבד אנשים.
עכשיו, כמעט שנה אחרי, אני חושבת שזה מה שקרה לי. חתכתי כול קשר שהיה לי עם מישהו. במשך כמעט שנה באופן מודע ובלתי מודע מה שעשיתי היה לנתק את עצמי ריגשית מכול מי שסביבי, כך שברגע שילכו אני לא ארגיש חוסר, לא ארגיש כלום.
משהו בי נשבר. הפסקתי להקשר לאנשים. אפילו כשהאקס שלי הלך בפעם האחרונה זה בקושי הזיז לי, לא בכיתי אפילו. הוא הלך והשלמתי עם זה.
כול בן אדם שנכנס ויוצא מחיי מותיר אחריו רושם מסויים, אבל אני בקושי מרגישה בחוסר. כאילו באיזשהוא מקום אני יודעת שכול מי שסביבי - ילך מתישהוא. וזאת עובדה שאני שלמה איתה.
בחודש האחרון רבתי וניתקתי קשר עם שלושת חברותיי הטובות, ובאף אחת מהפעמיים לא הייתי זאת שהתחילה שיחה אחרי תקופת נתק.
ואני חושבת לעצמי אם אני באמת בן אדם נורא כ"כ שכבר לא אכפת לי לנתק ממני את האנשים הכי קרובים אליי.
הפסקתי לסמס לאנשים, הפסקתי לרדוף אחרי אנשים. אם מישהו רוצה להיות בסביבתי שיהיה....במילא הוא לא ישאר לצידי לנצח....מה זה משנה אם ילך עכשיו או מאוחר יותר?
מנותקת רגשית לגמרי.
השבוע התנתק עוד קשר שדווקא קיוותי שישמר לתקופה, ומה שעשיתי היה למלא כול דקה פנויה מזמני בעבודה. וזה עזר..התעסקתי ברביולי בטטה וסלט יווני וניקוי שולחנות וחיוכים מזוייפים כול השבוע. והינה - הופ- ניתקתי עוד מישהו מחיי.
משהו בי באמת נשבר.
באחת המשמרות השבוע ראיתי שמישהו שלח לי הודעה, והופתעתי לגלות שזה אחד החברים שלי שבדיוק נמצא במשמרת איתי. בהתחלה חשבתי שהבחור התפגר שהוא מסמס לי כשאני חצי מטר ממנו אבל בכול זאת פתחתי וקראתי :
אהבה זה כשאתה רוצה לדעת מה היא עושה,מה היא מרגישה, אם משהו כואב לה ולמה. אהבה זה לרצות שיהיה לה הכי טוב בעולם. לרצות להיות איתה בכול הרגעים היפים שלה וגם בקשיים כדי לעזור לה להתמודד עם הכול. אהבה זה כשאתה לא מסוגל להיפרד ממנה אפילו לשנייה וכשהיא הולכת זה הדבר הכי קשה שיש.
אהבה זה כשאתה מתגעגע אליה,כול הזמן. כשאתה רוצה לדבר איתה כול שנייה במהלך היום שלך. אהבה זה כשאתה יודע שהיא היחידה שתרצה שתעיר אותך בבוקר, היחידה שתרצה ללכת לישון איתה.
אהבה זה כשאתה מסתכל עליה ויודע שאיתה תרצה להעביר את כול החיים, להתחתן, לגדל ילדים.
אהבה זה כשבמשפט אחד היא עושה אותך לאדם המאושר ביותר, וכשהיא שולחת הודעה אתה לא מצליח למחוק את החיוך מהפנים. ואם עובר יום ולא דיברתם...אתה משתגע.
אהבה זה לשמוע ממנה 'אני אוהבת אותך' ולדעת שזכית בדבר הכי טוב שיש : לאהוב.
ההודעה הזאת גרמה לי לחייך והלכתי לעברו מנופפת בפאלפון, "זה טוב. האמת שממש אהבתי, אתה כותב מקסים".
"אהבת?", הוא חייך.
"האמת שכן, מוכשר".
"ומה את חושבת?"
"על..?"
"על מה שכתבתי..."
"שאתה צריך למצוא נושאים יותר טובים לבזבז עליהם את כישרון הכתיבה שלך מאשר על הבולשיט הדביק הזה"
הוא צחק, "אין לך לב לונה...ואת רק בת 19"
משכתי בכתפיי והתכוונתי לחזור כשהוא צעק ושאל אם אני באמת לא מאמינה באהבה.
"אני כבר לא יודעת אם יש במה להאמין". ואז הלכתי, לפני שהוא יתחיל לתחקר אותי עוד יותר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Hometown glory