אחד הדברים שהכי קשים לי להבין בחיים הבוגרים, וכנראה אחד הדברים שגורמו לי לפתח חרדות, זה העובדה שהמוח שלי לא מצליח לקלוט שהשנים עוברות, ואין לי שום דרך לעצור את זה.
קרה לכם פעם שראיתם תמונות ישנות שלכם עם אנשים שפעם היו תמיד צמודים אליכם ועכשיו אין לכם מושג איפה הם?
קרה לכם פעם שראיתם תמונות שלכם עם אנשים שכבר מזמן לא חלק מהעולם שלנו?
קרה לכם פעם שראיתם תמונות ישנות שלכם והרגשתם נחנק בגרון?
יש ימים שלמים בהם המוח שלי נאחז בשנים קודמות, ואני מוצאת את זה קשה מאוד לשחרר ולהחזיר את עצמי למציאות. לפעמים קשה לי להבין את הדבר הזה שניקרא 'החיים' ולמה הוא פונה לכיוונים אחרים בכל פעם.
איך אנחנו מכירים כול כך הרבה אנשים בחיים שלנו ובסוף כמעט אף אחד לא נשאר סביבנו? איך חברויות של שנים מתפרקות? איך האנשים שלכם הופכים להיות זרים?
איך אנשים יוצאים ונכנסים מחיינו בכזאת קלות?
זה לא תמיד מסתדר לי במוח, זה לא תמיד מובן לי.
אני תוהה לעצמי עם כול האובדן שאנחנו חווים בדרך יוביל אותנו לבסוף לאנשים שיתקלו בנו בדרך ויצעדו איתנו לתמיד, או שזה הדרך של החיים - להיקשר ואז להיפרד.
העולם הזה לא שפוי, בחיי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Hometown glory