ראש השנה 2013 - אצל המשפחה, שבורת לב מבגידה, אבודה בעולם ועדין בת שמונה עשרה.
ראש השנה 2014- משוחררת, עובדת, צעירה ומבלה. מרגישה ריקנות נוראית שאז לא הצלחתי להסביר.
ראש השנה 2015 - רוסיה. חופשת ראש השנה עליה נלחמתי בשיניים בעבודה. אוהבת את העבודה שלי, רווקה אחרי קשר שנגמר מהר, עדין אבודה.
ראש השנה 2016- בזוגיות של כמעט שנה. מכורה לטיסות. אוהבת בעבודה שאני לא אוהבת, עדין אבודה.
ראש השנה 2017 - קנדה. יושבת באותו שולחן עם אנשים שאני לא מכירה במרחק של 12 שעות טיסה מהבית. חסרת פחד, מוכנה לטרוף את העולם, לא מבינה איפה אני.
ראש השנה 2018 - בחדר שלי. אבודה. חרדתית. לוקחת כול יום לבדו.
עבדתי היום. עובדת גם מחר ומחורתיים- ובעצם לא אהיה כול החג בבית.
עקץ אותי היום יתוש הטיגריס האסיאתי. כן, אני יודעת שאין לכם מושג מה זה, והאמת שגם לי לא היה עד שהתחלתי לעבוד בגן ולגלות מינים הזוים של חיות ובניהם חרקים. הייתה לי תגובה אלרגית מצחיקה, וזה דיי העביר לי את המשמרת.
תזכורת לעצמי להתחיל לקחת אלתוש לעבודה, מזמן כבר הייתי צריכה.
הימים מתקצרים והלילות מתקררים קצת. באופק הקרוב יש הרבה סופות בפן הריגשי, מקווהלצלוח אותן ולא לטבוע. המטרה היא להחזיק עד אוקטובר.
אוקטובר חייב להיות יותר טוב.
נכון?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Hometown glory