עד לפני כשנתיים גרתי על יד הים. שמונה דקות הליכה, חציית גשר וכבר הייתי שם מול הכחול הגדול והמעט מלוכלך הזה, כולו מלח, קצף גלים ומים בשפע. יכולתי לשבת שעות בחוף עם ספר או מוזיקה או מחשבותי בלבד, ומעולם לא הרגשתי חופש רב יותר, עז יותר וסוחף יותר כמו באותם רגעים. עכשיו הים רחוק יותר, שעת נסיעה כולל פקקים ומעבר אוטובוסים, עשרים דקות או יותר ברכב עם לוקחים בחשבון את חיפושי החנייה. אבל זה לא אותו חוף, לא אותה עיר, לא אותו ים. זה תחליף זול ולא מספק לאותה התאהבות ראשונית, ילדותית וטוטאלית. זו עקיצה קטנה בלב.