רק לפני מספר חודשים ציפיתי בכל שבוע מחדש ליום שבת. שבת מלאכתו מכל אשר עשה, אצל הדתיים. אצל השאר- סתם יום של חופש מהלימודים. לרוב, לפי שיבוצי המערכת, המבחנים שלי היו בימי ראשון כך שכל הסופ"ש נאלצתי לשבת וללמוד.. אבל אפילו זה היה עדיף. עדיף מלהיות בבית ספר.
בסך הכל, אחרי הרבה מחשבות לגבי זה הגעתי למסקנה שבבית הספר לא מלמדים ולו דבר אחד שבאמת ישמש אותנו בחיים האמיתיים. לא מלמדים אותנו לחשוב יצירתי, לפתח דעה משל עצמנו, לנהל דיון, להתמקח (אלא אם כן מדובר על כמות השיעורי בית...), לפתח את הכישרון שבו כל אחד טוב ולדאוג שהוא יתמקד בו, ללמוד לדעת כיצד להציג עצמך כמועמד לעבודה וכדומה. מה כן מלמדים אותנו, בעצם? - ללמוד לפתח שנאה ללמידה (סליחה, למה מישהו אמר לך שאתה צריך להיות פה אם אתה לא רוצה?), לשרטט ציורים גיאומטריים, להכין מטוסי נייר (תראו תראו איזה מוזרה אני, תשע שנים במערכת החינוך ועדיין לא הכנתי מעצמי מטוס מנייר), לצחוק על המורה ועל סגנון הלבוש שלה כשהיא מסתובבת ללוח, להעתיק במבחנים, לשקר, לרמות, להבריז, שליפים על הנעל, בקלמר,על היד, בתוך כפפה שחורה, על התקרה מעלייך, על הכיסא שמלפנייך. כמובן שאני בטוחה שישנם גם דברים חיוביים שנלמדים בבתי הספר, רק שכרגע- כרגע שום דבר לא עולה לי לראש.
הימים הולכים ועוברים והחופש הולך ואוזל (ואם אתם טוענים שהוא רק התחיל אז חכו ותראו כמה מהר הוא יגמר...), בקרוב מאוד אחזור למערכת החינוך ושוב אתבאס על העובדה שאני מחוייבת ללמוד מקצועות שבכלל לא יתרמו לי בעתיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
