הדון האחרון

דרמבוי. ליקר דבש וויסקי עם הרבה כבוד

כל ילד גדל על אגדות ומעשיות משלגייה ועד לסינדרלה, מבלי לפסוח על מכשפה מכוערת, כישוף שיש להסיר, רע המשלם על מעשיו, טוב שתמיד מנצח וגיבורה יפהפיה. מה שמשותף כמעט לכל סיפורי האגדות הוא נוכחותם בעלילה של מלך, מלכה, נסיך או נסיכה, נדמה שסיפור אגדה בלי יישות מלכותית לא יהיו מושלם.

ישנה עוד אגדה הקשורה למלכים ולנסיכים, אך היא אינה אגדת ילדים אלא נהפוכו, היא מיועדת למבוגרים בלבד (מגיל 18 ומעלה) וקוראים לה דרמבוי (Drambuie). אין הרבה משקאות שמקבלים כל כך הרבה כבוד מהברמן ומהלקוח כאחד, כמו המשקה הזה. הסיפור שמאחוריו רק מעצים את הילת הכבוד המתנוססת סביבו.

בוני פרינס צ'רלי. לוחם, פליט ובעליו של מתכון סודי

קרב קלודן. הקרב בו הובס בוני פרינס

סיפורו של הדרמבוי מתחיל בשנת 1720 ברומא שבאיטליה, שם הגיח לאוויר העולם תינוק בשם צ'רלס אדוארד סטיוארט (Charles Edward Stuart). סבו של צ'רלס היה מלך אנגליה ג'יימס ה- II (בסקוטלנד הוא נקרא "ג'יימס ה- VII"), אמו היתה נסיכה פולנייה בשם מריה קלמנטינה סובייסקי (Maria Clementina Sobieski) שהיתה ידועה בכינויה "הנסיכה קלמנטינה", ואביו, ג'יימס סטיוארט, היה הטוען לכתר המלכות באנגליה. ג'יימס המסכן ניסה כמה פעמים להיכנס לסקוטלנד ולהשיב לו ולמשפחתו את הכתר, אך בכל פעם נכשל הניסיון.

ב-1745 ניסה צ'רלס, שהיה ידוע בכינויו "בוני פרינס צ'רלי" (Bonnie Prince Charlie), לתפוס את הכתר האנגלי, המגיע לו, כך חשב, כיורש החוקי של שושלת סטיוארט. יחד עם כמה גברים חסונים הצליח להיכנס לתחומי סקוטלנד, אסף צבא קטן בן כמה אלפי חיילים כדי לפלוש לאנגליה ולצאת מלך (תרתי משמע). מעודד מהבטחות עזרה של מתנגדים לשלטון מווילס, צרפת ואנגליה, יצא בוני פרינס צ'רלי לקרב הגדול.

בהתחלה הצליח בוני פרינס לא רע: בחודש ספטמבר הביס צבאו, שמנה כ- 1,200 איש, כ- 3,000 כוחות אויב בקרב פרסטונפאנס, תוצאות שגרמו להעלאת המוראל בקרב החיילים ולשליטה של בוני פרינס בחלקים נרחבים בסקוטלנד. הוא החליט ללכת עד הסוף ולכבוש את האי הבריטי כולו ובדצמבר החל את המסע לכיוון לונדון. הוא נתקל בשתי בעיות קשות: חלק מאנשיו חששו מהקרבות וחזרו לבתיהם, ונמלי הים היו בשליטת האויב, כך שעזרה מצרפת לא התאפשרה. הסוף הלך והתקרב.

בוני פרינס צ'רלי וצבאו נתקלו בצבא אנגלי חזק וגדול שהצליח להבריח אותם חזרה לסקוטלנד, שם כותרו, ב- 16 באפריל 1746, באזור ביצות קלודן. כאן נערך אחד הקרבות המפורסמים ביותר בהיסטוריה הסקוטית - קרב קלודן (Culloden Battle)- שבו הביסו הכוחות האנגלים בהנהגת הדוכס מקאמברלנד וויליאם "הקצב" אוגוסטוס (William Augustus), את בוני פרינס צ'רלי וצבאו בקרב עקוב מדם, שבו למעלה ממחצית צבאו של בוני פרינס נהרג. הוא עצמו הפך לפליט שעל ראשו מונח פרס של 30,000 ליש"ט.

לאחר כמה חודשי הימלטות, פגש בוני פרינס צ'רלי את פלורה מקדונלד בבנבקולה (Benbecula). אביה וארוסה של פלורה היו קציני צבא, ובשל החשש שבוני פרינס צ'רלי יוסגר לידי השלטונות ויוצא להורג, היא החליטה לעזור לו להימלט מהאי. פלורה, ללא שמץ של בושה, הלבישה את בוני פרינס צ'רלי בבגדי המשרתת האישית שלה, וכך הצליחה להבריח אותו מהאי, עד שהגיע לכמה מחסידיו באי סקיי (Skye) שבמערב סקוטלנד. באי החביאו אותו בביתם קפטן ג'ון מק'ינון (John Mackinnon) ומשפחתו תוך סיכון חייהם.

"דרמבוי בלאק ריבון". משובח, מתקתק ובעל טעם עמוק

בוני פרינס צ'רלי היה במצב קשה - בלי כתר, בלי צבא, בלי ממון ועם פרס כספי על ראשו - אבל דבר אחד כן היה לו: מתכון סודי להכנת ליקר על בסיס דבש ו-וויסקי. לאחר כמה חודשים באי סקיי נמלט בוני פרינס צ'רלי לצרפת, לא לפני שהעניק למשפחת מק'ינון, כאות תודה, את המתכון הסודי. מצרפת המשיך לרומא תחת השם "הרוזן מאלבני" (Duke Of Albany), התחתן עם נסיכה, התגרש, שקע באלכוהוליזם ולבסוף הלך לעולמו בשנת 1788.

משפחת מק'ינון הכינה את המשקה בעיקר לעצמה ולשבט שלה וכינתה אותו "המשקה הצהוב" (Dram Buidhe), לאחר מכן שונה השם ל"משקה המספק" (An Dram Buidheach), ורק בשנת 1893, בפונדק קטן באי סקיי, הוטבע השם המקוצר והסופי של המשקה: דרמבוי (Drambuie).

בשנת 1900 עזב מלקולם מק'ינון, נכדו של ג'ון, את האי סקיי ועבר לאדינבורו, שם החל לעבוד כמוכר בחנות יין. הוא עלה במעלה הדרגות ולבסוף קנה את העסק והפך לבעלים. לאחר כמה חודשים נזכר מלקולם שבידי משפחתו נמצא עדיין המתכון הסודי של הדרמבוי והוא החליט לנסות לשווקו להמונים.

הבקבוק הראשון יוצר בשנת 1909, אך השנה הראשונה הייתה נוראית: מסים כבדים הוטלו על משקאות אלכוהוליים ומלקולם הפסיד כסף רב. אבל, כמו מק'ינון אמיתי, הוא לא ויתר והמשיך לייצר את הליקר שלו. ב-1914 הוקמה חברת דרמבוי (Drambuie Liqueur Company) באופן רשמי והמכירות החלו להרקיע שחקים. במשך 31 שנים ניהל מלקולם את החברה, עזר לה לשרוד שתי מלחמות עולם ותקופת יובש בארה"ב, עד שנפטר בשנת 1945 והוא בן 62. השליטה עברה לאלמנתו, ג'ינה, ובמשך 20 שנה היא עמדה בראש החברה והייתה לשגרירת דרמבוי בעולם.

משנת 1989 ועד היום מרי מק'ינון- כלתה של ג'ינה- היא יו"ר חברת דרמבוי, וזהו אחד מהליקרים האהובים והפופולריים ביותר בעולם.

אני ממליץ על הדרמבואי בלאק על קרח בכוס אולדפשן.

חייבים לנסות לפחות פעם בחיים.