נכון שהשעה רק 4 10
אבל כל היום הרגשתי פשוחט מנותקת מהגוף שלי
כאילו הנשמה שלי והגוף לא ביחד (אני מטריאליסטית, אבל רק לצורך ההגדרה השתמשתי ב'נשמה').
עוד רגע בכיתי מזה
זה שיגע אותי
ויחד עם כך היה ממש טוב
אני עדיין ככה
לא יודעת מה עובר עלי
ישנתי לא הרבה בלילה אבל היו ימים של בצפר שישנתי רק שעתיים בלילה וזה בחיים לא קרה לי
כבר כמה ימים קשה לי להרגיש דברים
אני לא יכולה להגיד את זה לאמא שלי כי היא תהיה בטוחה שאני צומי ושזה סתם
וזה משגע אותי
כי אני לא מרגישה
אם כואב לי בגוף, לא כואב לי בפנים, אני לא חווה את הכאב, זה רק מכאיב - לא באמת פוגע.
אתמול כשהתחבקתי עם אמא
פשוט לא הרגשתי
שאני קיימת
שאני פה
כמשהו פיזי קורה לי אני לא מרגישה אותו נפשית
וכשמשהו נפשי קורה לי אני לא מרגישה אותו פיזית
הם מנותקים
לא יודעת אם להתלונן על זה או להנות כל עוד זה קיים