את חטאי אני מזכיר היום. התמכרתי לצ'אטים. אני גולש אני בהם ביום ובלילה. בבית, בעבודה ובדרכים. ב-13 צ'אטים שונים. עם כינוי מתגרה ומעצבן או עם ניק מתוחכם המובן רק ליודע ח"ן. לפעמים אני חייל בהסדר, ולעיתים אני שבבניק היושב על הגדר. כך קורה שכבר שוחחתי שיחות עומק עם תריסר בנות ובינהן הכרתי את אילנה, נשואה פלוס בעל צנון, מאזור הצפון.
ויהי בחצי הלילה ואני פונה אל אילנה תחת ניק פיוטי משהו, ללא כוונה מוגדרת, נותן לגלי הצ'אט לקחת אותי לאן שרק יחפצו. ואילנה כמו אדמה חרבה המצפה לאהובה שתתה את גלי בצמאון. חיש קל קראנו זה באוזני זו ממיטב השירה הישראלית לדורותיה, מתענגים, באמת ובתמים, על המילה הכתובה. חיים את הרגע.
וכך נוקפים הימים, ואנו בסערת רגשות, שוטחים זו בפני זה וזה בפני זו את צפונות ליבינו, חושפים את רגשותינו, בלי להשכיל לאן כל זה מוביל אותנו בעצם.
עד שערב אחד, לאחר ליל אמש חושני במיוחד, אני תוהה בקול כיצד אילנה באמת ניראת, לא מודע לגודל הפצצה אותה אני מטיל לחלל הוירטואלי.
"אני לא יפה" עונה אילנה, ובהמשך מפרטת את חסרונותיה אחת לאחת..
ואני נבוך משהו, איני יודע כיצד להגיב. אילנה כמו רוצה שניפרד לאחר הכרזה זו ובליבי יש צער על כי במו ידי הוספתי לה עוד שם ברשימת אכזבותיה האין סופית...