אני שונא את ראש השנה
אני שונא את הפקקים בכבישים כבר בשבוע שלפני
אני שונא את היסטריית הקניות בחנויות ובקניונים
אני שונא את התורים בסופר כאילו מחר עומדת לפרוץ מלחמת העולם השלישית
אני שונא את קדחת הבישולים
אני שונא את הברכות הטלפוניות הנדושות
אני שונא את סיכומי השנה באמצעי התקשורת
אני שונא את מוספי עיתוני החג המשתרעים על פני מאות עמודים
אני שונא את זמר השנה
אני שונא את ראיונות החג עם ראשי המדינה שאין בהם שום בשורה לאומה
אני שונא את המארחים והאורחים המחזיקים בי כשבוי במשך שלושה ימים רצופים
אני שונא את התפילות האינסופיות
אני שונא את הניגונים הארכאיים
אני שונא את הפיוטים הסתומים
אני שונא את קול השופר
אני שונא את הדיבורים הבלתי פוסקים בבית הכנסת
אני שונא את הרכילות מכל עבר
אני שונא את הדוחק והצפיפות
אני שונא את המזגן המקולקל בעזרת גברים
אני שונא את הקיטורים על כך שאין מקום לשבת בעזרת נשים
אני שונא את הבחורות הסבורות כי הגיעו לתצוגת אופנה
אני שונא את מעגל הרוע של תפילה, ארוחה, שינה, וחוזר חלילה
אני שונא לשמוע שבחג לא שומרים על דיאטה
אני שונא את חוסר האפשרות להתגלח במשך שלושה ימים
אני שונא את הניתוק הכפוי מהנעשה בעולם
אני שונא שעל כל שאלה עונים לי "אחרי החגים"
אני שונא כי במקום "ושמחת בחגיך" שינו את החג ליום פחד ורעדה מיום הדין, כאילו שלא מספיק יום כיפור
אני שונא את החג שחוזר על עצמו שנה אחרי שנה ללא כל בשורה של התחדשות
אני שונא שאין בחג טיפת זמן להיות עם עצמך ולשקוע במחשבות עמוקות על החיים
אני די מאוכזב שאף אחד לא מרגיש כמוני
אני שונא את ראש השנה ואם היה לי את האומץ הייתי כבר נוסע לעשות את החג הרחק מכאן, אולי לזנזיבר. אבל מי תבוא איתי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
