תמיד תוכל להשיג את חלומך, רק אם נותר בך הרצון

ההרגשה הזאת בה את מרגיש חסר כוחות כאילו כל גופך משותק בין רגע.
הרגע בו החנק עולה לגרונך ואיתו הדמעות שמלוות את לחייך.
כל מה שאתה רואה מטשטש ואז אתה מבין עד כמה החיים שלך מתאכזרים כלפייך.
אתה צונח לריצפה על ברכייך ונותן לגשם האלים לשרוט את פנייך לדמעות לזלוג מענייך ולתת להם לנקות את כולך ממה שקרה לך.

רעש של טלפון חתך את הדממה.
"אלכס, שלום " שמעו קול נשי מהטלפון.
" הלו? ,מי זה?" שאלה אלכס בשקט.
 " זאת אמא שלך" ענה הקול הנשי.
הטלפון נשמט מיידה של אלכס והתנפץ על הריצפה.
לפתע אש התחילה להופיע מסביב לוכדת את אלכס מכל פינה.
'זאת אימא שלך...אימא שלך...' הקול הידהד באוזנייה.


"אה!" צעקה בבהלה אלכס והביטה לכל עבר בבהלה.
"הערנו אותך גברת קולנסון?" קולו  של המורה נשמע בנימה רצינית מידיי.
אלכס השפלה מבטה מטה והרגישה שוב את התחושה המוכרת שדיכאה אותה שוב ושוב במשך כל יום,

האי נינוחות הזאת שמקיפה אותך בכל פעם שמישהו מסתכל עלייך כאילו אתה הכי מוזר בעולם...
היא נאנחה ואמרה " לא, סליחה...".
ככה זה היה במשך כל יום תמיד , זו הייתה השגרה מצידה של אלכס.

הצלצול הגואל נשמע  ואלכס מיהרה לצאת עם ילקוטה לעבר חדרה.
היא זרקה את ילקוטה על הרצפה  מתיישבת על הכיסא , מניחה דף על השולחן ומתחילה לצייר.
ציור, זו מילה שאי אפשר כמעט להגדיר אולי מצידכם ציור זה תמונה שמצויירת בעיפרון או בצבע , אך לא זה ממחיש הרבה יותר משתוכלו לדמיין.
עולם אחר , עולם שונה בו ניתן לעצב את העולם כפי שניראה מעיינינו ואפילו אוליי לא את העולם...כי אין גבול לדמיון...
 התמונה שהייתה בראשה של אלכס הייתה נמר פצוע ששואג לעולם.
המשמעות שלו מעיינייה הייתה המצב שלה.

עד כמה אדם יכול לצבור?
אדם, הוא כמו בלון שמתנפח ומתנפח ולבסוף... מתפוצץ!
וזה יתפוצץ בפרצוף של כולם בסופו של דבר.