תמיד תוכל להשיג את חלומך, רק אם נותר בך הרצון

שאפתי את הסיגריה לתוך ריאותיי נושף את העשן לאוויר.
ריח הניקוטין עולה באפי שוב ושוב.
"מה אתה עושה?" שמעתי מאחוריי קול.

"את לא רואה?" שאלתי וידעתי מי זאת אני מזהה את הקול שלה בכל מקום.
"תפסיק זה לא עושה לך טוב!" היא אמרה לי מתיישבת לידיי מביטה בי בדאגה.
"מאיפה את יודעת?" שאלתי אותה בזלזול.
היא הביטה בי בכעס וחטפה מימני את הסיגריה העיפה אותה על הרצפה והעיפה אותה מעבר הצוק לים.
"מה את עושה?!" שאלת אותה המום עם כל הכסף שנותר לי קניתי אותה והיא זרקה אותה!.
" למה להיכנס לדיכאון עושה לך טוב?" שאלה אותי ושיערה החום בדומה לצבע אדמה התבדר ברוח הצפונית.
 "למה אכפת לך כל כך?" שאלתי אותה קם ומביט לתוך עינייה השחורות כפחם.
"אכפת לי כי אני לא רוצה שייקרה לך מה שקרה לי!" היא צעקה אליי בכעס וסטרה לי, הרגשתי את ידה עוברת הלחי שלי, השפלתי את מבטי מבטה ונשארתי שפוף למשך שניות.

הבטתי בה המום.
"עשיית מה שראיתי שעשית?" שאלתי אותה בהלם, מביט בה באי הבנה.
"כן וגם הרגשת את זה! אתה לא מבין שהייתי שם? למטה? עמוק, עמוק, בתהום? אבל, הוציאו אותי משם ותאמין לי זה כואב...
אתה לא רוצה לחזור לשם ... זה פשוט לא יעזור לך כפי שאתה חושב שיעזור לך... תאמין לי!" דמעות התחילו לזרום על לחייה החלקות.

"אבל...-" התחלתי לומר מנסה לשכנע אותה שזה לא נכון, אבל, לא היה לי מה להגיד בנשוא.
אני לא חושב שמה שהיא רצתה זה לנצח בויכוח קטן שכזה.
הייתי מובך וגם קצת מופתע יידה היו כרוכות סביבי חזק וייכלתי להישבע שהרגשתי את דמעותייה הלחות על חולצתי.
"מה את עושה?" שאלתי אותה בשוק ועייני נפערו לרווחה.
"מה שיעזור לך לחזור לעצמך כמו פעם" היא חייכה ומשקפייה שהיו מונחות על אפה הבריקו.
"אבל את...-" התחלתי לומר, לרגע רציתי להתחרט ולא לומר מה שעמדתי להגיד אך, המילים פשוט זרמו מפי והיא כבר הבינה, את הכל.
"לא ברמה שלך?ככה זה אם תעשה עלי חרם אני אבין את זה כי הילדה הכי חנונית שבייקום דיברה עם המלך שזה אתה לא?" היא אמרה בחיוך מנצח מוחה דמעותייה.
"אלכס אתה בא?" שמעתי את קולו של חבר שלי שבא וראה אותנו.
" לא ייאמן..." אמר חבר שלי לפתע שראה אותנו.
התרחקתי ממנה במהירות וכך גם היא אך, היא לא שמה לב שבעצן אנחנו עומדים על צוק שמשקיף לים.
זעקה נפלטה מפייה והיא מעדה לאחור ונפלה מעבר הצוק.
משקפייה נשמטו ונפלו גם הם.
"אנה!" צעקתי בשמה ומייד קפצתי לעברה, תפסתי בידה מקרב אותה אליי.
ופתאום, שמתי לב ליופייה העצום, בלי שמשקפייה יסתירו זאת.
נחתנו בתוך הים, בועות נפלטו מפיה ללא הפסק ולבסוף היא התחילה לעצום את עייניה, פנייה התחוורו.
הרמתי את ראשי כלפי מעלה ואחזתי בסלע הצוק, נושם לרווחה.
החזקתי את אנה על כתפי שוחה לעבר החוף, מקווה שהיא תהיה בסדר.
מי יכל לצפות שדבר כזה ייקרה בטיול השנתי?