תמיד תוכל להשיג את חלומך, רק אם נותר בך הרצון

כל גופי כאב והרגשתי כאב גדול במיוחד בידי והייתה לי הרגשה ששברתי אותה...
פקחתי את עייני והן כל כך צרבו לי והכל היה מטושטש.
קמתי משכיבה לישיבה ושיפשפתי בעייני, מנסה לגרום לראייתי להתבהר.
"אליסה?" שמעתי את קולו של טומי קורא בשמי, הראייה שלי התבהרה בפתאומיות ואז ראיתי אותו מולי, ממש קרוב.
"טומי, אפשר קצת ספייס?" צחקתי מובכת מהסיטואציה והוא התרחק מעט ממני.
על פניו הייתה הבעה מבשרת רעות " קרה משהו?" מיהרתי לשאול בדאגה.
הוא נאנח העיף בי מבט אחד והרכין את מבטו מטה.
"טומי... מה קרה?" שאלתי אותו מניחה את ידי על גבו.
"אח שלך, הוא פה" הוא אמר לי וכיווצתי את גבותיי בכעס.
"אז למה אתה נראה כאילו העולם שלך נפל עליך?" שאלתי אותו נושפת ומנסה להיראות כמה שפחות מעוצבנת.

"תשאלי את אח שלך... הוא בא לפה רק כדי להזהיר אותך, אליס... אוליי את לא שמה לב לזה עכשיו, אבל, אכפת לו ממך, הוא לא סיפר לך כדי לא לפגוע בך..." הוא אמר לי ואיגרפתי את יידי בכעס.
"טומי, בואו נגיד שעכשיו אני לא בדיוק אשנה את דעתי לגביי המ שאני חושבת על ריימונד..." אמרתי לו נאנחת.
"איפה הוא?" שאלתי אותו לאחר מספר שניות.
"הוא בסלון עם ג'וש" הוא אמר לי ויצאתי מחדרו במהירות, ראיתי אותו  מלמעלה, יושב על הספה ומדבר עם ג'וש.
 ירדתי בזהירות מהמדרגות וראיתי שריימונד שם לב אליי, הוא קם לקראתי.
הוא בא לחבק אותי, נרתעתי לאחור והוא הביט בי בצער.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו חורקת בשיניי.
"אליסה אני...-" הוא התחיל לומר אך, קטעתי אותו בכעס.
"למה אתה חייב להרוס לי את החיים בכל מקום שאני נמצאת אה? אוליי פעם אחת תעזו...-" התחלתי לצעוק והוא קטע אותי בזעם.
"תשתקי! באתי לומר לך רק שאבא מחפש אחרייך ותאמיני לי שהוא תכוון לעשות הכל כדי למרר לך את החיים, למה? כי את כביכול ליכלכת את השם שלו ואף אחד לא מוכן לירוק אפילו לעברו..." הוא אמר לי והתחלתי להתחרט על מה שאמרתי.
"אז... מה אני אמורה לעשות?" שאלתי בלחש, התביישתי בעצמי שככה צעקתי עליו...
"תשארי כאן, אל תצאי לבד לבחוץ ואם כן, את צריכה להזהר... הוא מחפש אחרייך בשבע עיינים אליסה, אני לא רוצה שייקרה לך משהו..." הוא ליטף את פניי עם ידו והביט בי בדאגה.
"אז זה אומר שאני אחייה כל הזמן בפחד בגלל האיש הדפוק הזה? זה לא נשמע לי הגיוני!" פלטתי את מחשבותיי ונאנחתי מתיישבת על הספה מיואשת.
" לא את לא!" שמעתי את טומי מלמעלה.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי אותו באי הבנה והוא התחיל ללכת במורד המדרגות.
"שחכת שהתחפשת לבן כדי שלא ייזהו אותך?" הוא שאל אותי והנדתי בראשי.
"טומי אני לא חושבת שזה יעבוד הפעם, אני...-" הוא הקטע אותי.
"תנסי! שווה לנסות לא?" הוא שאל אותי בחצי חיוך.
"טוב... אני מניחה שאתה צודק..." מילמלתי לעצמי חושבת, איך אני יכולה להתחפש לבן אבל, בצורה ממש אמינה? 
"אני כבר חוזרת!" אמרתי כשעלה בראשי רעיון מבריק, עליתי במדרגות במהירות ולא היה אכפת לי שכל גופי כואב.

 עליתי לחדר בו נמצאה התחבושת ששימשה את ג'וש בחבישת ידי.
פתחתי את הארון מחפשת את התחבושת בעיניי " הינה זה!" חייכתי לעצמי לוקחת את זה.

פשטתי את חולצתי, הבטתי בעצמי במראה, נראתי כל כך כחושה ורזה, זה הפחיד אותי, לקחתי נשימה עמוקה ופניתי לתכנית שלי.

לקחתי רצועת תחבושת ארוכה מאוד וגזרתי עד לכמות שהייתי צריכה.

הידקתי את התחבושת סביב החזה שלי, ככה שאין מצב שיעלו בדעתם שאני בת, איך לא חשבתי על לעשות את זה קודם?

קשרתי את זה מאחוריי גבי בצורה כזאת שזה לא יישתחרר ובצורה כזאת שלא ישימו לב לקשר.
שמתי לב ששערי ארך, שנאתי את זה, לקחתי מספריים והתכוונתי לגזור את שערי. 

 לפתע, הדלת נפתחה בפתאומיות, פלטתי צעקה קטנה מבהלה וגזרתי את שערי במהירות, זורקת את השיער הגזור לפח.

"מי אתה לעזאזל?" ראיתי מולי נער שהיה בגילי והיה בעל עיינים חומות - בגוון שקד זוהר ושיער חום וצריך להוסיף שהוא היה בלי חולצה?
" רגע אתה בת?" הוא שאל בבבלבול כשראה את כתפיית החזייה שלי.
דחפתי אותו מחוץ לדלת נועלת אותה במהירות.

לבשתי את החולצה חזרה, פתחתי את הדלת והתכוונתי לחזור לטומי וריימונד, אך משהו עצר בעדי.
 "מה אתה רוצה ממני!?" שאלתי אותו מעוצבנת, כשראיתי את הנער ההוא מולי שהצמיד אותי לקיר.
 "שתגידי לי מי את ומה לעזאזל את עושה?"הוא אמר לי כעוס וניתן לשים לב שהוא היה בעל פיוז קצר.
"שתיי מילים, לא עניינך!" אמרתי משלבת את ידיי ומחייכת, ראיתי שהוא מתחיל להאדים מרוב כעס.
 "עזוב אותה בריק..., זאת אליסה והיא הולכת להישאר כאן  אז כדאי שתתחיל להתרגל אלייה" ג'וש הופיע לפתע מאחוריו.
"אה ועוד משהו, בגלל שרק אצלך יש שתיי מיטות אז היא תהיה איתך באותו חדר" הוא אמר ברוגע.
"מה!?" אני והוא אמרנו ביחד.
"אני מעדיפה לישון ברחוב מאשר לישון ולנשום אותו אוויר עם היצור הזה!" אמרתי מעוצבנת, הבריק הזה לא נראה לי משהו...
"איזה בת בדיוק  גוזרת את השיער שלה בצורה כזאת!?" הוא שאל והצביע עליי כאילו אני חייזר.
"איזה בן פותח את הדלת של החדר שירותים מבלי לדפוק עלייה!?" שאלתי אותו מעוצבנת.
"אני!" הוא אמר לי והצמיד אותי שוב לקיר, נתתי לו ברכייה והלכתי משם בכעס.
"חכי, חכי עוד ניפגש בסיבוב!" שמעתי את קולו הזועף.
הלכתי לעבר חדרו של טומי ולפתע ראיתי אותו עם נערה שנראתה כמו תאומה שלו.
"מי אתה?" הנערה שאלה אותי בתמימות.
"זה..." טומי התחיל לומר אך, קטעתי אותו.
"אני אלכס! נעים להכיר" הושטתי לה את ידי בחיוך וניסיתי להיראות הכי גברית שאני יכולה.

"אני מיקה..." היא אמרה בביישנות ולחצתי את ידה במהירות.
"טוב אני חושבת שכדאי שאלך..." היא התכווצה כשידי נגעה בידה והאדימה כמו עגבנייה.
" אז זאת אחותך?" שאלתי את טומי מגחכת.
"כן" הוא אמר לי בוחן את גופי עם מבטו.
"וואו, תשמעי, לרגע האמנתי בעצמי שאת בן..." הוא אמר לי בפליאה.
"מעכשיו, אתה מודע לזה שתצטרך לדבר אליי כמו בן, אני מעכשיו לא אליסה, רק אלכס, בסדר?" שאלתי אותו והוא הנהן לחיוב. 
נאנחתי נשכבת על מיטתו, נזכרתי שוב בימים שלנו יחד...
הוא נשכב גם הוא לידי, שנינו מביטים על התקרה בחוסר עניין, ידעתי מה עובר לו בראש בדיוק כמו שהוא ידע מה עובר לי בראש.

"אתה יודע... זה היה נחמד אם היינו כמו פעם..." מילמלתי איזו מחשבה שעלתה בראשי.
"למה את מתכוונת?" הוא שאל אותי  בסקרנות והפנה את מבטו אליי.
"אני מתגעגעת לאיך שהיינו יחד פעם, עם התחרויות והמירוצים" אמרתי לו בשקט נאנחת.
"את מתכוונת לתחרויות עם הסקייטבורדים?" הוא שאל אותי בהתלהבות.

"כן... אבל, זה אף פעם לא יהיה אותו דבר... בלי הסקייטבורד שהכנת לי..." מילמלתי בעצב מתהפכת לצד שלו ומביטה בעיניו הירוקות שהזכירו לי אוקיינוס.
 

"אליסה, אל תדאגי בקשר לזה..." הוא חייך אליי באהבה.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי אותו באי הבנה. 

"את עוד תיראי..." הוא אמר לי במסתוריות וקם מהמיטה.
"מאוחר... " הוא מילמל והעיף מבט לעבר החלון שהשקיף לחושך המוחלט בלונדון.
" אתה הולך לישון עכשיו?" שאלתי אותו והוא צחק.
"אני בדרך כלל לא יושן בשעות כאלה בכלל, אבל, כרגע אין לי תקופה עמוסה בהזמנות..." הוא חייך אליי.

"אז זה אומר ש...?" שאלתי אותו בהרמת גבה.
"שאני תכף הולך להניח ראש..." הוא מילמל מפהק.
"ג'וש אמר לי שאני אצטרך לישון עם היצור ההוא באותו חדר..." אמרתי לו בגועל והוא הביט בי באי הבנה.
"ייצור? את מתכוונת לבריק?" הוא צחק עד כדי דמעות.
"כן, הוא נכנס למקלחת בי לדפוק בדלת, מה נראה לו!?" אמרתי מעוצבנת.
"אני חייבת לישון איתו?" שאלתי אותו  בעצב מזוייף.
"אם את רוצה את יכולה לישון איתי..." הוא אמר  בשקט והיה נדמה לי שהוא הסמיק.

 "אממ... אני מניחה שזה יהיה בסדר לא?" שאלתי אותו בחיוך מבוייש.
"אבל, אני חושבת שכדאי שאתקלח לפניי..." מילמלתי במבוכה  והוא ציחקק.

~

נכנסתי לחדר האמבטיה, נועלת את הדלת היטב.
פשטתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת עם הלבשה תחתונה בלבד.
הוצאתי  את התחבושת מידי, צווחת מעט מהבהלה כשאני רואה את הפצע שהגליד ונראה מזעזע...
מילאתי את כל האמבט במים חמים נותנת למים לשטוף את הפצע הכואב ואת כל גופי.
הרגשתי בשלב מסויים שאני מתחילה להירדם ולא רציתי להירדם שמה אבל, זה היה חזק ממני...

החמימות עפפה את כל החלל והרגשתי איך לאט העיינים שלי נעצמות.
 

~מנקודת המבט של טומי~

תהיתי למה אליסה מתעכבת כל כך והתחלתי לדאוג לה...
 הלכתי אל עבר האמבטיה ודפקתי על הדלת, אך, היא לא ענתה.
"אליסה?" התחלתי  לומר חלושות והיא עדיין לא השיבה.

החלטתי לפתוח את הדלת,  אדים אפפו את החדר וראיתי את אליסה באמבט מלא מים, יושנת ברוגע.

היא הייתה לבושה רק בחזייה ותחתונים, התחלתי להסמיק מהסיטואציה.
בטנה הייתה כחולה, שמתי לב לחתך בסנטרה ובצווארה והתחלתי לתהות מה עשו לה באותו מקום שהייתה בו לפניי שהיא באה אליי?
"מי ער בשעה כזאת?" שמעתי לפתע את בריק מתלונן מאחוריי.

 "אהה..." התחלתי לגמגם ואז הוא פער את עינייו שראה את אליסה.
"תגיד אני חולם או שזאת הילדה ההיא שנתנה לי ברכייה מקודם?" הוא פיהק ושיפשף את עייניו.
"היא נתנה לך ברכייה?" שאלתי אותו צוחק והוא הינהן משרבב את פני ומעמיד פניי מסכן.
"וואו זאתי, יש לה חתיכת גוף..." הוא אמר בוחן אותה עם עיניו בקפדנות.
"מה שתגיד..." נאנחתי במבוכה, לוקח את אליסה על ידיי ועוטף אותה במגבת גדולה.

היא רעדה מרוב קור, אני חושב שהיא הייתה ככה הרבה זמן...
לקחתי אותה לחדרי והלבשתי אותה בבגדים אחרים שלקחתי מהארון שלי.

היא נראתה ממש כמו מלאך... ניערתי את ראשי, לא רציתי להתאהב בה, לא רציתי שהידידות שבינינו תהרס.
השכבתי אותה במיטתי וכיסיתי אותה בשמיכה, נשכבתי לצידה, נושק למצחה.

~מנקודת המבט של אליסה~

ראיתי אותו, חונק אותו ללא רחמים, ואז הוא צונח על הרצפה חסר אוויר ופניו התחילו לההפך לכחולות.
"מאט!"מאט!" צרחתי שוב ושוב, מלטפת את פניו הקרות כקרח ובוכה בשקט.

התנשפתי בלחץ קמה ממקומי, מבינה שזה היה חלום...
 ראיתי שאני לבושה בבגדים אחרים וראיתי את טומי לידי, עדיין יושן.

הבטתי לעבר החלון והבנתי שעדיין לילה, רציתי כל כך לצאת לבחוץ ולנשוף אוויר צח...

אני מניחה שזה יהיה בסדר, כל לא יזהו אותי...
הלכתי לעבר חדר האמבטיה ופשטתי את חולצתי, מסובבת את רצועת התחבושת סביב חזי.
אחריי שסיימתי לבשתי את חולצתי בחזרה וחזרתי לחדר של טומי ונעלתי את נעליי.
"אליסה?..." שאלתי קול עייף מאחוריי והסתובבתי במהרה.
"טומי, התעוררת?" שאלתי בפליאה וקצת לא היה נעים לי מהסיטואציה...
"את בכית...?" הוא שאל אותי מביט בעיני האדומות והנפוחות.
"כן... היה לי סיוט..." מילמלתי בולעת את הגודש שעלה בגרוני כאשר נזכרתי באותו חלום...

 "את הולכת לאנשהו?..." הוא שאל מביט על נעליי.
"רציתי... לנשום קצת אוויר צח..." אמרתי לו והוא התקרב אליי.

"חכי לי, אני אבוא איתך..." הוא אמר מפהק.

 הלכתי אל עבר החלון יושבת על הרצפה ונשענת על הקיר, הייתה דירה ממולנו והיו שם מספר גברים.

היו שם גברים שנראו בגילאי העשרים והיה שם מישהו כל כך מוכר...
 

מה?

לא יכול  להיות... 

זה... זה... מאט?