תמיד תוכל להשיג את חלומך, רק אם נותר בך הרצון

 בעוד אני מתקשה לפקוח את עיניי שצרבו מעט, רעש של ריב עלה באוזניי.
"אז אוליי תגידו לי מי אתם לעזאזל?" שמעתי את קולו של ג'וש שנשמע מעוצבן.
"כבר אמרתי לך מיליון פעם! אנחנו מכירים את אליסה! אפילו יותר טוב ממך! ואנחנו אלו שהביאו אותה לפה, אתה היית שם שהיא איבדה את ההכרה? לא! אז תעשה לי טובה ותפסיק לצרוח עליי חתיכת ילד קטן ומטומטם..." ג'יימס אמר בארסיות, הצלחתי לפתוח את עיניי שכל כך כאבו לי...
"מה קורה כאן?" מילמלתי ממצמצת ומנסה לעייני לא לדמוע מרוב הכאב...
"אל תשכח שאתה נמצא בבית שלי!" צרח ג'וש זועף.
"ראית מה עשית? עכשיו גרמת לה לבכות כל הכבוד!" ג'וש אמר לו בכעס והעיף את ג'יימס ממנו בכעס.
ג'יימס הביט בו זעם וראיתי שהוא מתכוון לריב איתו, מכות...
"דיי דיי! בבקשה לא ג'יימס!" הרמתי את קולי והתכוונתי לקום ולהפריד בינהם.
ג'יימס העיף לעבר פניו של ג'וש אגרוף חזק שלא פגע בג'וש... אלא בי.
ירקתי מפי דם ועיני הימנית כאבה כל כך ודמעות זלגו ממנה ללא הפסק, הבטתי בג'יימס בהלם.
"אליס... אני...-" ג'יימס התחיל לגמגם מביט בי בהלם, הוא בא להניח את ידו על כתפי.
"אל תיגע בי!" סיננתי מבין שיניי מעיפה את ידו מכתפי רועדת מרוב ההלם שהוא באמת עשה את זה...
יצאתי בריצה מהחדר, בורחת לעבר השירותים ונועלת את הדלת במהירות.
 דמעות מלוחות וצורבות ירדו ללא הרף מעיני הסגורה שצבעה השתנה  לסגול מזוויע...
"אליסה נו בחייך..." שמעתי את קולו של ג'יימס מבעד לדלת.
"תעזוב אותי!" מילמלתי  מביטה במראה בפחד, העין שלי התנפחה כל  כך וזה נראה כמו שטף דם...

"אתה פשוט מגעיל! היית חייב להרביץ אה?"התחלתי לבכות בולעת את רוקי באיטיות.
 "אליסה..." הוא מלמל בעצב ויכלתי לשמוע שהוא נשען על הדלת.
"חשבתי שלבנים יש חוק כזה... שלא מרביצים לבנות, זה לא קיים יותר אה?" שאלתי בארסיות.

ניסיתי לפקוח את העין ללא הצלחה והתחלתי להיכנס ללחץ שיש מצב שאולי יש לי שמה שטף דם או משהו חמור יותר...
" בבקשה אליס... אני באמת מצטער לא התכוונתי לפגוע בך" הוא אמר ונשמע באמת מלא צער.
"נכון התכוונת לפגוע בי רק שהיא הפריעה לך בדרך" עקץ אותו ג'וש ונשמע עצבני.

נשמעו צעדים כבדים לעבר הדלת "אליסה, איך את מרגישה?..." שמעתי את קולו של סטפן.
"זה כואב... אני חושבת שיש לי שטף דם..." מילמלתי בעצב, מרכינה את ראשי מטה.

"אני יכול לראות?" הוא שאל והיססתי אם לפתוח לו את הדלת או לא...
 פתחתי לו את הדלת והוא נכנס במהירות, הוא הביט בי מזועזע.
"זה עד כדי כך גרוע?" שאלתי אותו בתמימות, נו ברור שזה גרוע, מה אני שואלת בכלל...

"אליסה, אני חושב שכדאיי שנלך לבדוק את זה... זה נראה נורא..." הוא מילמל מזועזע מלטף את עיניי בעדינות עם קצות אצבעותיו.
"אתה מתכוון לבית חולים?..." שאלתי ברעד ונזכרתי ביום ההוא שפגשתי שאת ארנולד ומייקל אחריי התאונה...
הוא הנהן ונראה מלא צער... "לא אני לא רוצה ללכת שם שוב!" התחלתי לומר ואז כיחכתי בגרוני.
"אני לא רוצה ללכת לשם!" תיקנתי את עצמי מקווה שאף אחד לא שמע...
הוא פתח את הדלת ויצאתי אחריו, ג'יימס הביט בי במבט נוקב ונשך את שפתיו.
"אליסה תגידי מתיי שתהיי מוכנה..." ג'וש אמר לי מעיף בי מבט מאוכזב ויורד מהמדרגות.
"מוזר..."מילמלתי לעצמי, בוהה באוויר וחושבת לעצמי מה עשיתי לו שהוא נהיה מאוכזב?

"אליסה אני..." ג'יימס נגע בכתפי והביט בי בצער.
"שמעתי... אתה מצטער... זה כבר נדוש ג'יימס בסדר?" אמרתי לו בזילזול והתכוונתי ללכת ממנו.
הוא הצמיד אותי לקיר והביט בי ארוכות, לא הבנתי מה רוצה ממני בדיוק...
"את זוכרת שדיברנו ביום ההוא שהתעלפת ואיבדת את ההכרה?" הוא שאל אותי מביט בי בסקרנות.
"כן... למה?" שאלתי אותו באי הבנה.
"כי עמדתי להגיד לך משהו אבל, סטפן הפריע... מה שרציתי להגיד לך היה שמאט חיי..." הוא אמר לי נאנח ומביט בי מצפה לתשובה.
"אז אני לא דמיינתי..." מילמלתי לעצמי, נזכרת ביום ההוא בו ראיתי את מאט מעבר לחלון.

"למה את מתכוונת?" הוא שאל אותי בבילבול.
"אני ראיתי אותו באותו יום שטומי נפגע אבל, אני וטומי רבנו אז התחלתי לפקפק בזה שראיתי אותו..." אמרתי לו מעמקת את חיוכי, כי בגללי טומי נפגע...
"איפה ראית או-" ג'וש קטע את ג'יימס בגסות.
"אליסה צריך לצאת עכשיו אם את רוצה להספיק גם לבדוק שהעין שלך בסדר וגם לראות את טומי... רק רציתי ליידע אותך..." ג'וש אמר מסתכל על ג'יימס במבט מלא רעל.
"ב...בסדר אני באה" אמרתי לו ועזבתי את ג'יימס.
"רגע אבל, אליסה...-" ג'יימס התחיל לומר וסימנתי לו שאני אדבר איתו אחר כך.
 התחלתי לרדת במדרגות וג'וש כבר התייצב ליד הדלת.
לפתע, נשמעה דפיקה על הדלת "מי שם?" שאלתי את ג'וש באי הבנה והוא משך את כתפיו כאילו הוא לא יודע.
הוא פתח את הדלת בהיסוס והופיע מולנו גבר עם שיער חום ועינים שחורות, במדים של שוטרים.
"אני רוצה לדבר איתך בקשר לפיגוע שבו היה טומי, גילנו מי עשה את זה..." הוא אמר בסבר פנים רציני וג'וש הזמין אותו להיכנס.
 "אבל, אני לא מבינה למה שמישהו יעשה פיגוע בלונדון?" שאלתי את השוטר באי הבנה.
"את אליסה  לא?..." הוא שאל אותי מצמצם את עיניו, בוחן את פניי.
 "כן... למה? ומי אתה?" שאלתי אותו מבולבלת והוא ציחקק.
"קשה לא לזהות אותך את יודעת, את מופיעה בטלוויזיה כמעט כל יום ואני דין"הוא אמר מצחקק וחייך חיוך בריטי מנומס.
"מה!? מה הם מפרסמים עליי?" שאלתי אותו מזועזעת.
"הם מציגים אותך בתור הילדה המסכנה שגורלה האכזר נגזר עלייה בלי שום סיבה ו..." קטעתי אותו מעוצבנת.
"שיילכו לעזאזל זה שיש לי אבא דפוק לא אומר שאני מסכנה!" שילבתי  את ידיי  בכעס.
"טוב בכל מקרה  אני לא מאמין למה שאומרים שמה, הכל שטויות, סתם רוצים רייטינג..." הוא אמר  ואז התיישב על הספה.
התיישבתי ליד ג'וש, ממש רציתי לדעת מי גרם לפיגוע, למה שירצו לפגוע באנשים שמה? מה המניע שלו בכלל?

"אוקיי אז זה המצב, אנחנו יודעים קודם כל מי גרם לפיגוע" הוא החל לומר וג'וש האיץ בו.
"אז מי הוא האחראי?" הוא שאל אותו באי סבלנות.
"אני חושב שזה ייעניין אותך אליסה..." הוא אמר לי והוציא מתיקו מסמך כלשהו שנראה כמו רשימת מוזמנים...
הבטתי בו בבילבול איך אני קשורה לזה בדיוק? אין לי מושג...

"כפי שאת רואה את היית רשומה לאחת מהמוזמנים לאירוע הזה" הוא הצביע על שמי שהיא רשום על הדף.
"טוב אליסה אני אקצר במילים... תומאס לוראנס ריי את מכירה את השם הזה?"הוא שאל אותי מניח תמונה שלו על השולחן.
"כן זה אבא שלי..." עניתי לו במרירות מביטה בתמונה שלו שמונחת על השולחן, העיניים הריקניות שלו מביטות בי, זה גרם לצמרמורת להתפשט בכל גופי...
"אליסה הוא גרם לפיגוע, הוא רצה לפגוע בך... הוא רצה להרוג אותך..." הוא אמר לי ופערתי את עיניי באימה.