יער נורווגי

מולו מרקדים צללים,בתנועות ארוכות מפתים אותו לגשת אלייהם

פעם אחת הוא גם ניסה זאת,רץ עד שריאותיו התכווצו והתחננו למנוחה

עד שנשכב על האדמה ובליבו גמלה ההחלטה שישכח שהם פרי דמיונו.

מאחוריו השמש אף פעם לא שוקעת, הוא אינו מעז להסיט את מבטו לשם

יש דברים שיודעים שיכאבו גם בלי לנסות אותם.

רוב הזמן הוא יושב במקומו,מחשבותיו אינן ממוקדות וככל שהזמן עובר הן הולכות ומתערפלות וגורמות לו לבחילה עזה.

הוא שכח הרבה דברים,אבל לא שכח כיצד הם גרמו ללב שלו לשלוח זרמים בדמו,כיצד אישונייו התרחבו וטשטשו את ראייתו

לפעמים היה רוצה לרקוד עם הצללים, לתת לרוח להעיף אותו ולדגדג אותו בכפות רגליו

ורק ממש לפעמים,כשהלילות חשוכים וקשים הוא נשבע לעצמו שיום אחד,הוא יסתכל גם מאחוריו

עד אז

כל לילה הוא עוצם את עיניו בחוזקה ולא פותח אותן שעות רבות

הוא הנער שישן בלי כוכבים

כשהם נמצאים מעליו