מחשבות אסורות

אני מסתכלת עליך.. בוחנת

מנסה נואשות למצוא פגם.

החיוך שלך מבזיק אליי, הוא מושלם וגורם לי לרצות לחייך ולצחוק איתך.

העיניים שלך, הירוקות, הנוצצות, מביטות אל תוכי וגורמות לי לרצות שלא תפסיק להסתכל עליי ככה לעולם.

השיער שלך, הנופל בגלים חומים רכים על מצחך, על עורפך, וגורם לי לרצות להעביר בו יד, להתענג על ההרגשה הנעימה.

הגוף שלך, מעוצב, יפהפה, גורם לי לרצות לאהוב אותך, להתמסר אליך.

אתה מביט בי, רגע אחד ארוך

ואני לא מבינה

מה אתה מוצא בי

מה אתה מצליח למצוא בי

אני הרי כלום,

שום דבר מעניין

אתה, התגלמות השלמות, אתה יכול לגרום לכל אחת להתאהב בך.

אז למה דווקא אותי?

אני לא הכי יפה או הכי מוכשרת או הכי רזה או הכי חכמה, אני לא הכי טובה בשום דבר בעצם

מה לעזאזל

אתה מוצא בי

מה בעצם כולם מוצאים בי?

למה הם אוהבים אותי כל כך?

למה הם בוחרים להתקרב,

לאהוב,

לגעת,

להתערבב,

למה בכלל הם לא הורגים אותי וזהו?

זה מה שאני הייתי עושה

(טוב, לזה יש לי תשובה

למה שמישהו יטרח לרצוח אותי?

זה סתם התעסקויות, חשדות, אישומים..

למה שמישהו יטרח להסתבך רק כדי לרצוח מישהי חסרת חשיבות כמוני?)

יותר טוב אילו לא הייתם מבחינים בי בכלל

עלתה בי מחשבה מסוכנת

כזאת שאסור אפילו לכתוב